במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Pediatric Psychology מדווחים חוקרים כי בצעירים עם מחלת מעי דלקתית ותסמיני חרדה ו/או דיכאון, שילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ספציפי למחלה, עם הטיפול הרפואי הסטנדרטי, לא הביא לשיפור טוב יותר בתסמינים הפסיכיאטריים או באיכות החיים של החולים, בהשוואה לטיפול רפואי סטנדרטי.

החוקרים השלימו מחקר אקראי ומבוקר, שכלל שישה מרכזים לטיפול במחלות מערכת העיכול בילדים. מדגם המחקר כלל 70 חולים בגילאי 10-25 שנים, עם אבחנה של מחלת מעי דלקתית ותסמינים תת-קליניים של חרדה ו/או דיכאון. המשתתפים במחקר חולקו באקראי לשתי קבוצות, אשר סווגו לפי המרכז הרפואי: (1) טיפול רפואי סטנדרטי עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מותאם למחלה, אשר כלל עשרה מפגשים שבועיים, שלושה מפגשים עם ההורים ושלושי מפגשי דחף (37 חולים); או (2) טיפול רפואי סטנדרטי בלבד (33 חולים).

החוקרים בחנו את השינוי בתסמיני חרדה לאחר שלושה חודשים (הערכה מיד לאחר הטיפול). בנוסף, הם בחנו את מהלך תסמיני חרדה ודיכאון, כמו גם איכות החיים הבריאותית לפי תתי-קבוצות על-בסיס גיל וכן את ההשפעה של גיל, מגדר וסוג המחלה על התוצאות.

בסיכומו של דבר, בכל המשתתפים תועד שיפור משמעותי בתסמיני החרדה והדיכאון ובאיכות החיים הבריאותית, ללא תלות בקבוצה, גיל, מגדר וסוג המחלה. ניתוחים סטטיסטיים שונים לא הדגימו הבדלים בתוצאים בין קבוצת ההתערבות (35 חולים) או קבוצת הטיפול הסטנדרטי (33 חולים).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם מעידים על תועלת כלשהי בהוספת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ספציפי למחלה, בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד, בחולים עם מחלת מעי דלקתית.

J Pediatr Psychol. 2018;43(9):967-980

לידיעה במדסקייפ