מתוצאות מחקר חדש עולה כי היעילות של טיפול שני במעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor) בחולים עם מחלת קרוהן תלויה ברובה בגורם להחלפת הטיפול. שיעורי ההפוגה גבוהים יותר כאשר הסיבה להחלפת הטיפול הייתה אי-סבילות של התרופה בהשוואה לכשלון ראשוני או שניוני של הטיפול התרופתי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שליש מהחולים עם מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית המטופלים במעכבי TNF אינם מגיבים לטיפול ובחלק לא-מבוטל אובדת התגובה לטיפול או שמתפתחת אי-סבילות לתרופה. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את הבטיחות והיעילות של מעכב TNF שני לאחר כשלון ראשוני/שניוני של טיפול קודם.

החוקרים כללו בסקירה מחקרים להערכת היעילות של Infliximab, Adalimumab ו-Certolizumab-Pegol כטיפול מעכב TNF שני בחולים עם מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית. מטה-אנליזה שימה להערכת תוצאות הטיפול באוכלוסיה זו.

הסקירה כללה 46 מחקרים (37 בחולי קרוהן, 8 בחולים עם קוליטיס כיבית, מחקר אחד בחולים עם דלקת של הפאוץ’). מחקרים להערכת מחלת קרוהן כללו 32 החלפות מ-Infliximab ל-Adalimumab, 4 מחקרים כללו החלפה מ-Infliximab ל-Certolizumab-Pegol ומחקר אחד בחן החלפה מ-Adalimumab ל-Infliximab. בסיכומו של דבר, טיפול מעכב TNF שני לאחר כשלון Infliximab בחולים עם מחלת קרוהן הביא להשראת הפוגה ב-43% מהחולים ולתגובה ב-63% מהחולים. שיעורי ההפוגה היו גבוהים יותר כאשר הסיבה להפסקת הטיפול הראשון הייתה אי-סבילות (61%) בהשוואה למצב לאחר כשלון שניוני (45%) או ראשוני (30%) של הטיפול הקודם; שיעורי התגובה עמדו על 72%, 62% ו-53%, בהתאמה. בכל המחקרים להערכת קוליטיס כיבית בוצעה החלפה מ-Infliximab ל-Adalimumab, בשישה מהם דווח על שיעורי הפוגה עם שיעורים שנעו בין 0% עד 50%.

שיעור האירועים החריגים נע בין 0% עד 81% בחולים עם מחלת קרוהן, בעיקר אירועים קלים. שיעור האירועים החריגים החמורים נע בין 0-21%, כאשר שיעורי הפסקת הטיפול עמדו על פחות מ-20%.

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת תוצאות החלפת טיפול מ-Adalimumab ל-Infliximab.

Aliment Pharmacol Ther. 2015;41(7):613-623

לידיעה במדסקייפ