טיפול מונע במעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor) לאחר ניתוח חולים עם מחלת קרוהן הינה האפשרות הטובה ביותר למניעת הישנות לאחר התערבות ניתוחית. המסקנה מבוססת על עדויות באיכות בינונית-עד-גבוהה בעקבות סקירה סיסטמית, שתוצאותיה פורסמו במהדורת ינואר של כתב העת Gastroenterology.
החוקרים בחנו את היעילות היחסית של כל התכשירים הזמינים לטיפול מונע לאחר כריתה ניתוחית בחולים עם מחלת קרוהן. הסקירה הסיסטמית כללה מאמרים שפורסמו בספרות הרפואית עד מרץ 2014. הם זיהו 21 מחקרים להשוואת שבע גישות טיפול ב-2,006 חולים. הם זיהו רק שלושה מחקרים אקראיים ומבוקרים שערכו השוואה בין טיפול מונותרפי במעכבי TNF ובין פלסבו או תכשירים פעילים אחרים, דוגמת תכשירים אימונומודולטורים או Mesalamine. מרבית המחקרים הגדירו הפוגה קלינית על-בסיס מדד CDAI (Crohn’s Disease Activity Index), אך החוקרים מסבירים כי מדד זה הינו מנבא לא-טוב של הישנות קלינית.
מהנתונים עולה כי טיפול לדיכוי חיסוני, טיפול ביולוגי, תרופות אנטיביוטיות, ובהיקף קטן יותר, אמינוסליצילאטים, הפחיתו את הסיכון להישנות. מנגד, השימוש ב-Buedsonide לא לווה בהפחתת שיעורי הישנות מחלת קרוהן.
תרופות ביולוגיות היו היעילות ביותר בהפחתת הסיכון להישנות המחלה. לאור זאת, החוקרים מציעים לשקול טיפול ביולוגי בחולים בסיכון גבוה להישנות לאחר ניתוח. בחולים בסיכון מתון להישנות המחלה ייתכן כי ישנה עדיפות לטיפול אנטיביוטי או טיפול לדיכוי חיסוני. ואילו בחולים בסיכון נמוך להישנות המחלה ייתכן כי ניתן להסתפק באמינוסליצילאטים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!