בגברים עם סוכרת מסוג 2 והיפוגונאדיזם שהחלו טיפול בטסטוסטרון תועד שיפור בריכוז המוגלובין מסוכרר לאחר שלושה חודשים, שנה ושנתיים, כך על-פי נתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-European Association for the Study of Diabetes.
החוקרים השלימו ניתוח נתוני עולם-אמיתי של מחקר אודות גברים שטופלו בטסטוסטרון עם נתונים זמינים אודות ריכוז המוגלובין מסוכרר לאחר 3 חודשים, 12 חודשים ו-24 חודשים, תוך השוואה אל מול האיזון הגליקמי בתחילת המחקר.
הנתונים מבוססים על מחקר מטעם ה-Association of British Clinical Diabetologists שכלל מידע ממספר מרכזים להערכת ההשפעות הקליניות וניטור אחר טיפול בטסטוסטרון בגברים עם סוכרת מסוג 2 והיפוגונאדיזם. נתונים פרוספקטיביים ורטרוספקטיביים מ-34 מרכזים בשמונה מדינות שימשו לצרכיי המחקר, כאשר ריכוז המוגלובין מסוכרר נבחן בתחילת המחקר ולאחר 3 חודשים, שנה ושנתיים.
מבין המשתתפים במחקר, 193 קיבלו טיפול במטפורמין, 99 טופלו באינסולין, 5 טופלו ב-GLP-1RA וחולה אחד טיפול במעכב SGLT2.
החוקרים מדווחים כי זוהו 80 זוגות גברים זמינים להערכה לאחר שלושה חודשים. בקבוצה זו, ריכוז המוגלובין מסוכרר ירד מ-8.7% בתחילת המחקר ל-8.2% לאחר שלושה חודשים (p<0.001). בקרב 121 זוגות שנבחנו עם נתונים זמינים לאחר 12 חודשים, ריכוז המוגלובין ירד מ-8.7% בתחילת המחקר ל-7.8% במהלך המעקב (p<0.001). מבין 104 זוגות עם נתונים זמינים לאחר 24 שבועות, ריכוז המוגלובין מסוכרר ירד מ-8.7% בתחילת המחקר ל-7.3% לאחר שנתיים (p<0.001).
לטסטוסטרון השפעות שונות על מטבוליזם סוכרים ושומנים, חלקן באות לידי ביטוי בתוך מספר שבועות, אך ההשפעה על הפחתת מסת שומן ועליית מסת שריר עשויה להימשך לאורך מספר חודשים ושנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול בטסטוסטרון עשוי לשפר איזון גליקמי בגברים עם סוכרת מסוג 2 והיפוגונאדיזם. ממצאים אלו מאשרים כי לטיפול חליפי בטסטוסטרון השפעה חיובית על האיזון הגליקמי לאורך זמן ותומכים במתן טסטוסטרון לגברים עם היפוגואנדיזם וסוכרת מסוג 2.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-EASD
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!