בחולים עם סוכרת מסוג 1 או סוכרת מסוג 2 ניתן לבחור בטיפול באנאלוג ארוך-טווח של אינסולין, Insulin Degludec (טרגלודק). במסגרת מחקר חדש, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Diabetes Research and Clinical Practice בחנו חוקרים מגרמניה את ההבדלים במאפיינים הקליניים של חולים לפני ואחרי התחלת טיפול בטרגלודק.

מדגם המחקר כלל 1,064 חולים עם סוכרת מסוג 1 או סוכרת מסוג 2 ותיעוד שימוש בטרגלודק במאגר DPV (Diabetes Patient Follow-Up). מדגם המעקב (421 חולים) כלל חולים עם נתונים זמינים לפני טיפול ו-3-15 חודשים לאחר החלפה לטיפול בטרגלודק. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת שיעור אירועי היפוגליקמיה חמורה וריכוז המוגלובין מסוכרר, מדד מסת גוף, מינון אינסולין בזאלי לפי משקל גוף ומספר זריקות אינסולין בזאלי בכל יום לפני ואחרי המעבר לטרגלודק.

מהתוצאות עלה כי ב-360 חולים עם סוכרת מסוג 1, מינון האינסולין הבזאלי (0.43 לעומת 0.38 יחידות אינסולין לק”ג) ירד לאחר המעבר לטרגלודק. החוקרים מציינים כי מינון יומי נמוך יותר של אינסולין בזאלי תועד בחולים שטופלו ב-Insulin Detemir לפני המעבר לטרגלודק. בחולים שטופלו ב-Glargine או NPH לפני החלפת הטיפול, לא חל שינוי משמעותי במינון האינסולין הבזאלי. החוקרים מצאו כי משקל הגוף עלה משמעותית בחולים עם סוכרת מסוג 1 שהחליפו לטיפול בטרגלודק (עליה מ-23.2 ל-24.0 ק”ג למטר בריבוע לאחר שינוי הטיפול). לא תועדו שינויים משמעותיים באירועי היפוגליקמיה חמורה או ערכי המוגלובין מסוכרר.

ב-61 החולים עם סוכרת מסוג 2 , מינון אינסולין בזאלי (0.41 לעומת 0.38 יחידות) ירד במעט, אך ללא הבדל מובהק סטטיסטית. ריכוז המוגלובין מסוכרר השתפר מ-7.9% ל-7.1%. לא נצפו שינויים נוספים במדדים השונים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מאגר הנתונים כולל חולים תחת טיפול מציאותי לסוכרת. הממצאים מספקים מידע נוסף, מעבר לנתונים שפורסמו במחקרים הקליניים, בנושא במעבר לטרגלודק מאינסולינים בזאלים אחרים.

המחקר נתמך ע”י חברת נובו-נורדיסק.

Diabetes Research and Clinical Practice, 129 (2017) 52-58