בחולים המאושפזים בשל אי-ספיקת לב חדה, ירידה מוקדמת גדולה יותר בלחץ הדם הסיסטולי מלווה בהיארעות גבוהה יותר של החמרת תפקוד כלייתי, החמרת אי-ספיקת לב ועליה בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם בתוך 180 ימים, כך עולה מנתונים במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology: Heart Failure.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ירידה גדולה בלחץ דם סיסטולי בשלב מוקדם לאחר אשפוז בשל אי-ספיקת לב חדה מלווה בסיכון מוגבר להחמרת תפקוד כלייתי ופרוגנוזה גרועה יותר. עם זאת, אין נתונים רבים בנוגע לאינטראקציה בין החמרת תפקוד כלייתי וירידה בלחץ דם סיסטולי על התוצאות הקליניות. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין ירידה בלחץ דם סיסטולי, החמרת תפקוד כלייתי והפרוגנוזה של חולים עם אי-ספיקת לב חדה.
החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק שכלל 6,544 חולים עם אי-ספיקת לב חדה ממחקר RELAX AHF-2. המשתתפים השלימו בדיקות חוזרות להערכת לחץ הדם, כאשר שיא לחץ דם סיסטולי הוגדר כהבדל בין לחץ דם סיסטולי בתחילת המחקר ולחץ הדם הסיסטולי הנמוך ביותר שתועד במהלך 48 השעות הראשונות. החמרת אי-ספיקת כליות הוגדרה בנוכחות עליה של 0.3 מ”ג/ד”ל ומעלה בריכוז קריאטינין מתחילת המחקר עד לאחר 5 ימים.
מהנתונים עולה כי שיא לחץ דם סיסטולי היה קשור באופן בלתי-תלוי עם סיכון גבוה יותר להחמרת אי-ספיקת כליות (יחס סיכון של 1.11 לכל ירידה של 10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי), החמרת אי-ספיקת לב לאחר חמישה ימים (יחס סיכון של 1.12 לכל ירידה של 10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי) ותמותה קרדיווסקולארית לאחר 180 ימים (יחס סיכון של 1.09 לכל ירידה של 10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי) לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כולל לחץ דם סיסטולי התחלתי.
לא תועדה אינטראקציה בין החשיבות הפרוגנוסטית של ירידה מוקדמת של לחץ דם סיסטולי ובין נוכחות או העדר החמרת אי-ספיקת כליות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ירידה מוקדמת גדולה יותר בלחץ הדם הסיסטולי מלווה בהיארעות גבוהה יותר של החמרת תפקוד כלייתי, החמרת אי-ספיקת לב ועליה בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם בתוך 180 ימים בחולים המאושפזים בתמונה של אי-ספיקת לב חדה. עם זאת, לאי-ספיקת כליות חדה לא הייתה השפעה על הקשר בין הירידה בלחץ דם סיסטולי ובין הפרוגנוזה של החולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!