מאת מערכת e-Med

מחקרים קליניים שנערכו במטופלים בסיכון גבוה עם יתר לחץ דם, הראו כי באופן פרדוקסלי, דווקא מטופלים עם משקל גוף נורמלי סבלו יותר מאירועים לבביים מאשר מטופלים שמנים ובמשקל יתר. מחקר חדש שפורסם ב-Lancet מצא כי טיפול המבוסס על משתנים תיאזידים מגן פחות מאירועים לבביים במטופלים במשקל נורמלי מאשר במטופלים שמנים, אך טיפול המבוסס אמלודיפינים יעיל בהגנה מאירועים כאלה במטופלים עם BMI מגוון באותה המידה, ולכן מגן טוב יותר מאירועים לבביים במטופלים עם לחץ דם שאינם סובלים מהשמנה.

פרדוקס ההשמנה נחקר במחקר ACCOMPLISH, (ר”ת של Avoiding Cardiovascular Events through Combination Therapy in Patients Living with Systolic Hypertension) , שבדק מה סוג הטיפול שניתן ללחץ הדם וכיצד השפיע על תוצאות הלבביות במטופלים, לפי משקלם.

לפי ה-BMI, חולקה הקבוצה לקטגוריות: שמנים – BMI ≥30 ; משקל יתר- ≥25 to <30 BMI; משקל נורמלי BMI <25 . קבוצת המחקר חולקה גם באופן רנדומלי לפי הטיפול שקיבלו המטופלים, בין benazepril ו- hydrochlorothiazide ל- benazepril ו- amlodipine. שיעור האירועים הלבביים (שהותאמו לפי גיל, מין, נוכחות סוכרת, אירועים לבביים קודמים או שבץ או מחלת כליות כרונית) נותח והתוצאה הסופית הנבחנת היתה מוות ממחלות לב או התקף לב/ שבץ לא קטלניים.

במטופלים שנטלו benazepril ו- hydrochlorothiazide, שיעורי התמותה/התקף לב/שבץ היו (לכל 1000 שנות אדם) 30.7 במשתתפים עם משקל רגיל, 21.9 במשתתפים עם משקל עודף, ו-18.2 במשתתפים שמנים. במטופלים שנטלו benazepril ו- amlodipine, התמותה/התקף לב/שבץ היתה דומה בשלושת הקבוצות (18.2, 16.9, 16.5 בהתאמה).

במטופלים שמנים, מספר האירועים הלבביים הראשוניים היה דומה בשתי קבוצות הטיפול, אך שיעורם היה נמוך בקבוצת ה- benazepril ו- amlodipineבמשתתפים עם עודף המשקל (סיכון יחסי של 0.76) ובקבוצת המשקל הנורמלי (סיכון יחסי של 0.57 ).