במאמר חדש שפורסם בכתב העת Archives of Internal Medicine מתפרסמות תוצאות מחקר חדש בו בחנו החוקרים את הסיכון לאנגיואדמה עם תרופות המכוונות כנגד ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, בהן מעכבי ACE (Angiotensin Converting Enzyme), ARB (Angiotensin Receptor Blockers) ו-Aliskiren (מעכב ישיר של רנין).
החוקרים התבססו על נתונים אודות חולים מ-17 תוכניות בריאות, כולם בגילאי 18 ומעלה, שהחלו טיפול במעכבי ACE (1,845,138 חולים), ARB (467,313 חולים), Aliskiren (4,867 חולים) או חסמי ביתא (1,592,278 חולים) בתקופה שבין 1 בינואר, 2001 ועד 31 בדצמבר, 2010. הם חישבו את ההיארעות המצטברת ושיעורי ההיארעות במהלך מעקב מקסימאלי של 365 ימים.
במהלך תקופת המעקב תועדו 4511 אירועי אנגיואדמה (3301 עם טיפול במעכבי ACE, 288 עם ARB, 7 מקרים על Aliskiren ו-915 עם חסמי ביתא). ההיארעות המצטברת ל-1000 אנשים עמדה על 1.79 מקרים עם מעכבי ACE, 0.62 מקרים עם ARB, 1.44 מקרים עם Aliskiren ו-0.58 מקרים ע עם טיפול בחסמי ביתא.
שיעורי ההיארעות ל-1000 שנות-אדם עמדו על 4.38 מקרים עם מעכבי ACE, 1.66 מקרים עם ARB, 4.67 מקרים עם Aliskiren ו-1.67 מקרים עם חסמי ביתא.
בהשוואה לטיפול בחסמי ביתא, יחס הסיכון המתוקן עמד על 3.04 עם מעכבי ACE, 1.16 עם ARB ו-2.85 עם Aliskiren.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה לחסמי ביתא, הטיפול במעכבי ACE או Aliskiren לווה בעליה של פי שלוש בסיכון לאנגיואדמה, אם כי מספר האירועים שתוארו עם טיפול ב-Aliskiren היה נמוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!