מתוצאות מחקר חדש מדנמרק, שפורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association , עולה כי שיעורי התמותה מכל-סיבה עם טיפול ב-Losartan אינם גבוהים יותר בהשוואה לטיפול ב-Candesartan בחולים עם אי-ספיקת לב.
הסקירה לקחה בחשבון גורמים אחרים המשפיעים על הסיכון, בהשוואה למחקר קודם משבדיה שפורסם לפני כשנה והדגים עליה של 43% בשיעורי התמותה עם Losartan בחולי אי-ספיקת לב, בהשוואה לטיפול אחר ממשפחת ARB (Angiotensin-Receptor Blocker).
ממצאים אלו אינם תומכים בהשערה לפיה ישנה השפעה דיפרנציאלית של תכשירים ספציפיים ממשפחת ARB בחולים עם אי-ספיקת לב.
הדמיון הסטטיסטי בסיכון לתמותה מכל-סיבה עם שתי התרופות זוהה עם כל המינונים שניתנו; אך זוהו הבדלים מסוימים בתוצאות תלויות-מינון. לדוגמא, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים יותר משמעותית עם Losartan במינון נמוך (12.5 מ”ג ליום) בהשוואה ל-Candesartan במינון גבוה (16-32 מ”ג ליום), אך שוב, היה גבוה יותר עם מינון נמוך (4 מ”ג ליום) בהשוואה ל-Candesartan במינון גבוה.
מהממצאים עולה כי הסיכון לתמותה עם Losartan משתנה עם המינון, בהשוואה למינון-גבוה של Candesartan, וקשר הפוך דומה קיים בין המינון והסיכון לתמותה עם טיפול ב-Candesartan.
לאור הממצאים, החוקרים טוענים כי לא ניתן לקבוע כי מינון מסוים של Losartan ו-Candesartan עדיף על אחר בחולים עם אי-ספיקת לב, אלא כי ניתן לצפות להשפעה דיפרנציאלית עם המינון שניתן.
הסקירה הנוכחית מבוססת על מטופלים חדשים ב- Losartan או Candesartan בין השנים 1998-2008, שהיו בגילאי 45 ומעלה במאגר Danish National Patient Registry. חציון משך הטיפול היה 1.1 שנים ומשך המעקב היה 1.9 שנים עם טיפול ב-Candesartan ו-1.8 שנים ו-2.7 שנים, בהתאמה, עם Losartan.
בניגוד למחקר הקודם משבדיה, החוקרים כללו חולים עם מגוון רחב של מחלות רקע (כולל מחלות שאינן קרדיווסקולאריות), שנטלו טיפולים תרופתיים שונים. כמו כן, המחקר המוקדם הצביע על הבדל גדול בשיעור החולים שהגיעו למינון המטרה או קרוב למינון המטרה בשתי קבוצות הטיפול, עובדה העשויה להוביל להערכת-יתר של התועלת של Candesartan.
JAMA 2012; 307: 1506-1512
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!