ממחקר חדש מאירופה עולות תוצאות שנויות במחלוקת אודות חשיבות הגבלת צריכת מלח באוכלוסיות ברחבי העולם והיתרונות הכלכליים והבריאותיים של הגבלת צריכת מלח. ממצאי המחקר פורסמו ב-Journal of the American Medical Association.
מהמחקר עולה כי אין מקום להפחתה כוללת של צריכת המלח. החוקרים אינם יוצאים כנגד מחקרים קודמים, הם סבורים כי הגבלת צריכת נתרן חשובה בחולים עם יתר לחץ דם וייתכן כי בחולים עם אי-ספיקת לב, אך ישנם מעט מאוד טיעונים לפיהם להפחתת צריכת מלח באוכלוסיה הכללית תועלת משמעותית.
מהמחקר החדש עולה כי הפחתת צריכת המלח כפי שנמדד לפי הפרשת נתרן במהלך 24 שעות מלווה בעליה בשיעורי תמותה קרדיווסקולארית. עם זאת, מהמחקר עולה כי עליה של 1.71 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי עם כל עליה של 100 מילימול בצריכת נתרן (p<0.001), עליה שהחוקרים מכנים “מעטה מאוד”, במהלך 6.2 שנות מעקב.
החוקרים גייסו משתתפים מתכנית FLEMENGHO (Flemish Study on Environment, Genes and Health Outcomes) ו-EPOGH (European Project on Genes in Hypertension), שכללו חולים מצ’כיה, איטליה, פולין, רוסיה ובלגיה.
המחקר כלל 3861 משתתפים שלא סבלו ממחלה קרדיווסקולארית בתחילת המחקר, והיו במעקב במשך חציון של 7.9 שנים. החוקרים מדווחים כי חלה ירידה בשיעורי התמותה עם עליה בהפרשת נתרן במהלך 24 שעות (כפי שסווג לפי שלישונים), מ-50 מקרי תמותה עם הפרשה מעטה (107 מילימול) ל-24 עם הפרשה מתונה (168 מילימול) ו-10 מקרי תמותה בקבוצה עם הפרשה מרובה (ממוצע של 260 מילימול, p<0.001), עם שיעורי תמותה מקבילים של 4.1%, 1.9% ו-0.8%. מניתוח רב-משתנים עולה כי הקשר השלילי הנ”ל נותר משמעותי (P=0.02); יחס הסיכון בשליש התחתון היה 1.56 (p=0.04).
תוצאות אלו אודות תמותה קרדיווסקולארית עולות בקנה אחד עם מספר דיווחים אחרים. החוקרים לא ציפו כי הקשר השלילי בין תמותה קרדיווסקולארית והפרשת נתרן יהיה כה משמעותי ועקבי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!