מתוצאות מחקר חדש עולה שבאחד מכל שלושה חולים הסובלים מיתר לחץ דם מתקיים יחס גבוה של אלדוסטרון לרנין, עובדה המצדיקה ביצוע בדיקות סקר בכל הסובלים מיל”ד.

“בשנים אחרונות מתגברות העדויות המצביעות על כך שהשכיחות של אלדסטרוניזם ראשוני כגורם ליל”ד גבוהה בהרבה ממה שהיה ידוע” ציינו החוקרים והסבירו שהשינוי הזה נבע משימוש מוגבר ביחס אלדוסטרון-רנין (ARR) כבדיקת סקר בחולים היפרטנסיבים. לדבריהם, מרבית החולים הללו הם נורמוקלמים ולכן לא ניתן להבחין קלינית בינם לבין חולים הסובלים מיל”ד ראשוני.

במחקר הנוכחי נבדקו תיקיהם הרפואיים של 1,348 חולים בני 35 עד 74 שנבחרו באופן אקראי והסכימו להבדק ע”י רופא. הקבוצה היוותה מדגם מייצג של אוכלוסית האזור (מחוז באיטליה) מבחינת משתנים כמו גיל, מין, מצב סוציואקונומי והשכלה. 412 מהחולים (30.5%) שסבלו מיל”ד, שהוגדר כלחץ דם סיסטולי מעל 140 מ”מ כספית, דיאסטולי מעל 90  או נטילת תרופות להורדת ל”ד בחולים שאובחנו כסובלים מיל”ד, נכנסו למחקר.

ב-4 שבועות הראשונים נמנעו החולים מטיפול היפרטנסיבי מלבד verapamil או חסם אלפא. לאחר מכן נמדדו רמות האלדוסטרון והרנין הפלסמה ב-287 חולים (שהסכימו) לאחר שאלו עמדו בשעתיים שטרם הבדיקה. אלדסטרוניזם הוגדר כרמה מינימלית של aldosterone to active renin ratio (AARR) של לפחות 32 pg/ml המקביל ליחס אלדוסטרון לרנין של 50 ng/dL/ng/mLxh.

32.4% מהחולים שנבדקו ענו להגדרה של אלדסטרוניזם, השכיחות עלתה עם הגיל (15% בגילאים 35-44, 29% בגיל 45-54) אך מגיל 55 ומעלה נותרה קבועה ברמה של 38%.

השכיחות היתה גבוהה יותר בנשים לעומת גברים (64.9% לעומת 35.1%).

החוקרים הדגישו שמחקר אינו מאפשר לכמת את השכיחות של אלדסטרוניזם ראשוני אלא רק של ARR מוגבר.

“אחת ההשלכות שעולות מהמחקר היא הצורך לבצע בדיקת סקר של AARR לכל החולים הסובלים מיל”ד מכיוון שלאלדסטרוניזם ניתן להציע טיפול שעשוי להביא לריפוי” סיכמו החוקרים. הם הוסיפו ש-AARR מוגבר עשוי לשמש ככלי לניטור הטיפול התרופתי גם ללא אבחנה של אלדסטרוניזם.

החוקרים כתבו עוד שבהתחשב בעלות הנמוכה של הטיפול בספירונולקטון, הגישה הזו תעמוד בסטנדרטים של יחס עלות לתועלת במניעה של מאורעות קרדיווסקולרים.

במאמר מערכת בנושא ציין הכותב שלאחרונה עלה מאנליזה אורכית שבוצעה על החולים ממחקר ה-Framingham שלרמות אלדוסטרון לא מתאימות יש כנראה חשיבות פתוגנטית ביל”ד ראשוני והוסיף שהנתונים הללו והעלות הנמוכה והבטיחות הגבוהה של הטיפול נוגד המינרלוקורטיקואידים עשויים לתמוך בשימוש נרחב בטיפול זה בחולים הסובלים מיל”ד.

J Clin Endocrinol Metab. 2004;89:4219-4220, 4221-4226

לידיעה