טיפול הורמונאלי לנשים לאחר מנופאוזה מלווה בסיכון מוגבר לאבני מרה (PLoS One)

במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One מדווחים חוקרים מדרום קוריאה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול הורמונאלי לאחר-מנופאוזה, כולל Tibolone, מלווה בסיכון מוגבר לאבני מרה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם טיפול הורמונאלי לאחר-מנופאוזה מעלה את הסיכון לאבני מרה ולממאירות כיס מרה. לצורך כך, החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שהתבסס על נתונים ממאגר Korea National Health Insurance Corporation בתקופה שבין תחילת ינואר בשנת 2002 ועד סוף שנת 2019.

המשתתפות סווגו לקבוצת טיפול הורמונאלי לאחר-מנופאוזה ולקבוצה ללא טיפול הורמונאלי דומה. החוקרים השלימו ניתוח לפי סוג הטיפול החליפי, כולל Tibolone, משלב אסטרוגן-פרוגסטין, טיפול באסטרוגן בלבד, או טיפול מקומי באסטרוגן.

התוצאים העיקריים כללו את שיעורי היארעות אבני מרה וממאירות כיס מרה בין שתי הקבוצות.

מדגם המחקר כלל למעלה ממיליון נשים שלא קיבלו טיפול הורמונאלי לאחר-מנופאוזה ו-381,711 נשים שקיבלו טיפול הורמונאלי לאחר מנופאוזה.

שיעורי היארעות אבני מרה עמדו על 2.6% בקבוצת הנשים שלא קיבלה טיפול הורמונאלי, לעומת 3.4% עם Tibolone, 2.6% עם טיפול אסטרוגן-פרוגסטרון ע”י היצרן, 3.4% עם טיפול במשלב אסטרוגן עם פרוגסטרון ע”י הרופא, 3.2% עם טיפול פומי באסטרוגן ו-4.4% עם טיפול מקומי באסטרוגן.

מניתוח סטטיסטי עלה כי כל הטיפולים ההורמונאליים לווה בעליה בסיכון לאבני מרה, כאשר Tibolone לווה בעליה של 34% (יחס סיכון של 1.34, רווח בר-סמך 95% של 1.30-1.38), משלב אסטרוגן-פרוגסטין ע”י היצרן לווה בעליה של 14% (יחס סיכון של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.19), משלב אסטרוגן-פרוגסטין ע”י הרופא לווה בעליה של 16% (יחס סיכון של 1.16, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.34), טיפול פומי באסטרוגן לווה בעליה של 24% (יחס סיכון של 1.24, רווח בר-סמך 95% של 1.18-1.30) וטיפול מקומי באסטרוגן לווה בעליה של 60% (יחס סיכון של 1.60, רווח בר-סמך 95% של 1.29-1.98).

עם זאת, הסיכון ממאירות כיס מרה לא היה שונה עם טיפול הורמונאלי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי כל סוגי הטיפול ההורמונאלי לאחר מנופאוזה, כולל Tibolone, מלווה בסיכון מוגבר לאבני מרה. הסיכון הגבוה ביותר תועד עם טיפול מקומי באסטרוגן, כאשר ייתכן והסיבה לכך נעוצה בהטיית בחירה עקב חששות מפני תופעות לוואי של אסטרוגן ופרוגסטרון.

PLoS One, Dec 4, 2023

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

מקור: Diabetes Care
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|18/11/2025

במאמר מדווחים פרופ’ גלעד טוויג ושותפיו מהמרכז הרפואי בשיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תחלואה אוטואימונית מאוחרת בגיל ההתבגרות מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בבגרות בשני המינים, בפרט באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ומחלת צליאק

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מקור: JAMA Network Open
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|16/09/2025

מטא־אנליזה הראתה כי אין הבדל מובהק בין שימוש במעכבי JAK לבין שימוש באנטגוניסטים של TNF מבחינת הסיכון לזיהומים חמורים או לממאירויות בקרב מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון (IMIDs)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|01/07/2024

דימום ממערכת העיכול התחתונה, המוגדר כהמטוֹכזיה, מהווה חמישית מכלל המקרים של דימום במערכת העיכול בקרב חולים הזקוקים לאשפוז בבית חולים. מאמר סקירה זה הוא סיכום של ההנחיות הקליניות של JAMA שפורסמו באפריל 2024.
מתוך הגליון הראשון של מגזין הג’ורנאל קלאב המשולב.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן