במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב קשישים שבריריים, אין הבדל בגורמי הסיכון לשברי ירך בין אלו שהחלו טיפול חדש בביספוספנטים ואלו שהחלו טיפול בקלציטונין.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לזהות מנבאים ייחודיים של שברי ירך בקרב קשישים שבריריים שהחלו טיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס. הם השלימו מחקר רטרוספקטיבי, אשר התבסס על נתונים לשנים 2008-2013 אודות 17,753 משתתפים בגילאי 65 שנים ומעלה, אשר התגוררו במוסד סיעודי והחלו טיפול בביספוספנטים ועל 5,348 משתתפים שהחלו טיפול בקלציטונין.

גיל המשתתפים הממוצע עמד על 84 שנים, 85% מהמשתתפים במחקר היו נשים וב-51% היה ידוע על ליקוי קוגניטיבי בדרגה מתונה-עד-חמורה.

גורמים מנבאים שנקשרו עם סיכון מוגבר לשברי ירך למרות טיפול בביספוספנטים כללו גיל 75-85 שנים (בהשוואה לגילאי 65-75 שנים; יחס סיכון של 1.25, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.55), מין נקבה (יחס סיכון של 1.33, רווח בר-סמך 95% של 1.06-1.67) ומדד מסת גוף בטווח 18.5-24.9 (בהשוואה למדד מסת גוף של 30 ומעלה; יחס סיכון של 1.93, רווח בר-סמך 95% של 1.53=2.42).

חוסר-עצמאות בניידות לוותה בסיכון גבוה פי 3 לשברי ירך (יחס סיכון של 3.11 בהשוואה לעצמאות מוחלטת, רווח בר-סמך 95% של 1.83-5.30) ואי-נקיטת שתן לסירוגין (בהשוואה לאי-נקיטת שתן תדירה, יחס סיכון של 1.45, רווח בר-סמך 95% של 1.18-1.78) זוהו כגורמים מנבאים חשובים נוספים.

דמנציה, סוכרת, שימוש בתרופות פסיכו אקטיביות ומאפיינים אחרים לא נקשרו עם הסיכון לשברי ירך לאחר התחלת טיפול בביספוספנטים.

החוקרים לא זיהו הבדלים בגורמים המנבאים בין מטופלים בביספוספנטים ובין מטופלים בקלציטונין.

החוקרים כותבים כי לאור העדר גורמי סיכון ייחודיים לשברי ירך בקרב קשישים תחת טיפול בביספוספנטים, המאמצים למניעת שברים אלו בקשישים שבריריים, מעבר לטיפול תרופתי, כוללים התערבויות לא-תרופתיות, בפרט גישות למניעת נפילות.

J Am Geriatr Soc. 2020;68(2):256-260

לידיעה במדסקייפ