מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת BMC Musculoskeletal Disorders עולה כי בחולים עם שברי ירך, טיפול קדם-ניתוחי באספירין במינון נמוך לווה בעליה משמעותית בצורך למתן עירויי דם לאחר הניתוח ועליה משמעותית בשיעורי התמותה מכל-סיבה במהלך השנה שלאחר הניתוח.
לדברי החוקרים, קיים קשר בין שבר של הירך ובין עליה בשיעורי התמותה. קשישים רבים סובלים ממחלות קרדיווסקולאריות ומחלות אחרות הדורשות טיפול ארוך-טווח בנוגדי-קרישה. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין טיפול קדם-ניתוחי באספירין במינון נמוך ובין הסיכון לאובדן דם במהלך הניתוח והצורך בעירויי דם ותמותה מכל-סיבה במהלך השנה הראשונה לאחר הניתוח.
החוקרים ערכו מחקר תצפיתי שכלל חולים עם שברי ירך (שבר של צוואר הירך שדרש Hemiarthroplasty או שבר סביב הטרוכנטר או מתחת לטרוכנטר שדרש קיבוע פנימי), שלקחו חלק במחקר אקראי. המדגם כלל 255 חולים (בגיל 50 ומעלה), מהם 118 (46%) נטלו אספירין במינון נמוך (320 מ”ג ליום, או פחות) לפני הניתוח.
עירוי דם ניתנו לאחר הניתוח ל-74 חולים (62.7%) שטופלו באספירין ול-76 חולים (54%) מאלו שלא טופלו באספירין; יחס הסיכון המתוקן עמד על 1.8. שיעורי התמותה במהלך השנה הראשונה היו גבוהים יותר משמעותית בקרב מטופלים באספירין במינון נמוך; יחס הסיכון המתוקן היה 2.35. שיעורי התמותה היו גבוהים יותר גם בנוכחות מחלה קרדיווסקולארית ו/או צרברווסקולארית, יחס הסיכון המתוקן עמד על 2.78.
בחולים שטופלו באספירין במינון נמוך לפני הניתוח נרשמה עליה משמעותית בסיכון לאירועים תרומבואמבוליים (5.7% לעומת 0.7%, P=0.03).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול באספירין במינון נמוך מלווה בעליה משמעותית בשיעורי התמותה מכל-סיבה ובצורך במתן מנות דם לאחר ניתוח עקב שבר של הירך.
BMC Musculoskeletal Disorders. 2011;12(254)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!