בחולים עם מחלת מעי דלקתית היארעות מוגברת של זיהומי הרפס זוסטר, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו במהלך כנס ה-Digestive Disease Week.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות לפיהן בחולים עם קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן קיים סיכון מוגבר להרפס זוסטר. מטרתם כעת הייתה לבחון את שיעורי היארעות הרפס זוסטר בחולים עם מחלת מעי דלקתית ולהשוות את שיעורי ההיארעות בחולים עם קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן אל מול מספר חולים ללא מחלת מעי דלקתית.

במחקר הרטרוספקטיבי השוו החוקרים את שיעורי היארעות הרפס זוסטר על-בסיס נתונים ממאגר נתונים ארצי גדול בין אוקטובר 2015 ועד פברואר 2020. לאחר שישה חודשי גיוס ואיסוף נתוני בסיס, החוקרים התמקדו בחולים עם מעקב רציף לאורך לפחות 18 חודשים. המדגם הסופי כלל 29,928 חולים עם קוליטיס כיבית (גיל ממוצע של 60 שנים) ו-25,959 חולים עם מחלת קרוהן (גיל ממוצע של 56 שנים); מדגם האוכלוסייה הכללית כלל כ-11.8 מיליון מבוגרים (גיל ממוצע של 54 שנים).

בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, החוקרים מדווחים כי נטל התחלואה הנלווית, כפי שנקבע לפי מדד Charlson-Quan Comorbidity Index, היה גדול יותר בחולים עם מחלת מעי דלקתית (ממוצע של 0.8 לעומת 0.4, בהתאמה).

שיעורי ההיארעות של הרפס זוסטר עמדו על 13.64 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בחולים עם קוליטיס כיבית, 15.94 מקרים ל-1,000 שנות-אדם באלו עם מחלת קרוהן ו-7.85 מקרים ל-1,000 שנות-אדם באוכלוסייה הכללית. מחלוקה לפי גיל עלה כי שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר תועדו בקרב מבוגרים בגילאי 65 שנים ומעלה (16.32, 19.45 ו-11.79 מקרים ל-1,000 שנות-אדם באלו עם קוליטיס כיבית, מחלת קרוהן והאוכלוסייה הכללית, בהתאמה). בחולים שנטלו תיאופורינים, מתוטרקסט וקורטיקוסטרואידים גם תועדו שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר מבין משפחות התרופות.

בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, יחסי שיעורי ההיארעות המתוקנים עמדו על 1.35 (רווח בר-סמך 95% של 1.26-1.44) לקוליטיס כיבית ו-1.66 (רווח בר-סמך 95% של 1.56-1.77) למחלת קרוהן.

בסיכומו של דבר, שיעורי היארעות הרפס זוסטר היו גבוהים יותר בקרב חולים עם קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן, בהשוואה לאלו ללא מחלת מעי דלקתית. עוד תועדו שיעורי היארעות יחסית גבוהים יותר של הרפס זוסטר בקבוצות הגיל הצעירות יותר, בהשוואה לאלו ללא מחלת מעי דלקתית.

מתוך כנס ה-DDW

לידיעה ב-Healio