מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס ה-15 של ה-European Hematology Association (EHA) עולה כי אירועים תרומבואמבוליים ורידיים מאג’ורים (Venous thromboembolism, VTE) ומקרי תמותה הקשורים ב-VTE התרחשו בקרב 2.2% מהחולים שטופלו ב-Dabigatran (פרדקסה) פומי בהשוואה ל-4.2% מאלו שטופלו ב-Enoxaparin (קלקסן) תת-עורי. כך ממחקר ה-RE-NOVATE II בו נכללו חולים העוברים החלפה מלאה של מפרק הירך, שהינו מחקר המשך למחקר ה-RE-NOVATE שפורסם בעבר.

החוקרים מזכירים כי המחקר הקודם (RE-NOVATE) הראה כי טיפול ב-Dabigatran במינון 150 מ”ג או 220 מ”ג במתן פומי פעם ביום לא היה נחות מטיפול תת-עורי ב-Enoxaparin במינון 40 מ”ג פעם ביום לשם מניעת VTE ותמותה כוללת לאחר ארתרופלסטיה מלאה של מפרק הברך או הירך.

מטרת המחקר הייתה לקבוע שמא מינון גבוה יותר של Dabigatran (220 מ”ג לעומת 150 מ”ג שנבדק במחקרים קודמים) בקרב מדגם גדול של חולים יוביל לבעיות של תופעות לוואי. במחקר ה-RE-NOVATE ביקשו החוקרים לספק מידע רב יותר לצורך תיקוף יעילות התרופה.

החוקרים מציינים כי אירועי VTE מאג’וריים שנבדקו במחקר כללו פקקת ורידים עמוקה פרוקסימלית, תסחיף ריאתי שאינו קטלני, ותמותה הקשורה ב-VTE. לדבריהם, הממצאים החשובים ביותר קשורים באירועי VTE מאג’וריים ובתמותה הקשורה ב-VTE.

במחקר ה-RE-NOVATE II ניתן התכשיר Dabigatran במינון 220 מ”ג פעם ביום למשך תקופה ממוצעת של 32 יום לאחר ניתוח להחלפת מפרק הירך. בסך הכל, 1,010 חולים קיבלו את התרופה ו-1,003 קיבלו זריקות תת-עוריות של Enoxaparin במינון 40 מ”ג.

מבחינת היעילות, נקבע היעד העיקרי של המחקר כשילוב של סך אירועי ה-VTE והתמותה מכל סיבה שהיא. יעדו המשני היה אירועי VTE מאג’וריים ותמותה המיוחסת ל-VTE. דימומים רציניים במהלך הטיפול הוערכו כמדד הבטיחות המרכזי של המחקר.

החוקרים מצאו כי מתן פומי של Dabigatran במינון 220 מ”ג היה יעיל ובטוח כמו זריקות תת-עוריות של Enoxaparin במינון 40 מ”ג לשם המניעה של אירועי VTE ככלל. השיעורים הכוללים של VTE, לרבות פקקת ורידית דיסטלית ותמותה כוללת, היו לדבריהם 7.7% בחולים שטופלו ב-Dabigatran לעומת 8.8% באלו שטופלו ב-Enoxaparin. הם מסבירים כי משמעות הדבר כי ישנם גבולות של Non-inferiority ב-p<0.0001. בעוד שהתוצאות לא הגיעו לכדי מובהקות סטטיסטית ביחס לעדיפות (Superiority) על פני הטיפול ב-Enoxaparin, הרי שהמחקר לא תוכנן לבחון זאת.

החוקרים מזכירים כי התכשיר Dabigatran אינו מאושר בשלב זה על ידי ה-Food and Drug Administration (FDA) האמריקאי לשימוש בארצות הברית, אם כי לטענתם תכשיר זה ותרופות אחרות הפועלות במנגנון דומה הינם בעלי יתרונות ברורים. בהקשר זה הם מציינים כי המתן הפומי הינו נוח יותר ועדיף לצורך היענות החולה לטיפול בהשוואה למתן תת-עורי של תכשירים אנטיקואגולנטיים.

מומחה בתחום שנתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי המדובר בצעד חשוב קדימה עבור המטופלים, שכן לראשונה יוכלו לקבל תרופה באופן פומי למטרה זו במקום צורך בזריקות. בנוסף, אין עוד צורך לדבריו בניטור מדדים שונים בדם, דבר שיוביל לצמצום הוצאות.

החוקרים מוסיפים כי שיעורי הדימומים הרציניים שהוגדרו כקטלניים, ככאלו שהתרחשו באיבר חיוני או שהיו קשורים בירידה של 20 mg/L בהמוגלובין מעבר לירידה צפויה, היו ברי-השוואה בין שתי קבוצות הטיפול. אירועי דימום רציניים הופיעו ב-1.4% מהחולים בקבוצת ה-Dabigatran לעומת 0.9% בקבוצת ה-Enoxaparin (p=0.40).

מומחה נוסף בתחום מבקש להזהיר כי על אף תוצאות מעודדות בשימוש ב-Dabigatran, נותרות עדיין סוגיות רציניות הקשורות לדימומים. לדבריו, האתגר הינו מציאת תכשיר אנטיקואגולנטי אשר מגן מפני פקקת ורידית אולם מראה פחות תופעות לוואי (מהתכשירים הקיימים). בעוד שהמחקר הנוכחי עשוי להוות צעד חשוב קדימה, מוסיף המומחה, על פי הבנתו את הנתונים יש עדיין צורך בהמשך המחקר בתחום.

מתוך הכנס ה-15 של ה-European Hematology Association (EHA) שנערך בחודש יוני 2010 בברצלונה.

לידיעה במדסקייפ