במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology כותבים חוקרים כי בהשוואה להפסקת טיפול נוגד-טסיות כפול לאחר 12 חודשים, הארכת משך הטיפול ל-30 חודשים הביאה להפחתת הסיכון לתרומבוזיס של התומכן ואוטם שריר הלב, אך גם בהביא לעליה בסיכון לדימום קל-עד-בינוני בחולים לאחר השתלת תומכן, בין אם הפעולה בוצעה לאחר אוטם ראשוני של שריר הלב או אנגינה יציבה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התועלת והסיכון של הארכת משך טיפול נוגד-טסיות כפול עשויים להיות שונים בחולים עם אוטם חד של שריר הלב, בהשוואה לחולים עם תמונה יציבה יותר. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו להעריך את התועלת והסיכון של 30 חודשי טיפול נוגד-טסיות כפול לעומת 12 שבועות טיפול בחולים העוברים השתלת תומכן כלילי.

מחקר DAPT הינו מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, להשוואת 30 חודשי טיפול נוגד-טסיות כפול אל מול 12 חודשי טיפול לאחר השתלת תומכנים לעורקים הכליליים. החוקרים בחנו גם את ההשפעה של המשך טיפול בתיאנופירידינים על אירועים איסכמיים ואירועי דמם בחולים שהתקבלו תחילה עם אוטם שריר הלב. תוצא הסיום המשולב הוגדר כתרומבוזיס דפיניטיבי או חשוד של התומכן ו-MACCE (Major Cardiovascular and Cerebrovascular Events, שילוב הכולל תמותה, אוטם שריר הלב או אירוע מוחי). תוצא הבטיחות העיקרי היה דימום בינוני-עד-חמור.

מבין 11,648 חולים שחולקו באקראי במסגרת  המחקר (9,961 חולים לאחר השתלת תומכן מצופה תרופה ו-1,687 לאחר השתלת תומכן מתכת ערום), 3,576 חולים (30.7%) התקבלו בתמונה של אוטם שריר הלב. לאחר 12-30 חודשים, המשך טיפול בתיאנופירידינים הביא להפחתת הסיכון לתרומבוזיס של התומכן בהשוואה לפלסבו, בחולים שאושפזו בתמונה של אוטם חד של שריר הלב ובאלו שלא. הירידה בשיעורי MACCE עם המשך טיפול בתיאנופירידינים הייתה גדולה יותר בחולים עם אוטם שריר הלב (3.9% לעומת 6.8%, יחס סיכון של 0.56, p<0.001), בהשווא לאלו ללא אוטם שריר הלב (4.4% לעומת 5.3%, יחס סיכון של 0.83). בשתי הקבוצות, המשך טיפול בתיאנופירידינים הביא להפחתת אוטם שריר הלב (2.2% לעומת 5.2%, יחס סיכון של 0.42, p<0.001 לאוטם שריר הלב; 2.1% לעומת 3.5%, יחס סיכון של 0.60 בהעדר אוטם שריר הלב), אך עם עליה בדימומים (1.9% לעומת 0.8% עם אוטם שריר הלב; 2.6% לעומת 1.7% ללא אוטם שריר הלב).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה לטיפול במשך 12 חודשים, טיפול נוגד-טסיות כפול במשך 30 חודשים הפחית את הסיכון לתרומבוזיס של התומכן ואוטם שריר הלב בחולים עם אוטם שריר הלב וללא אוטם שריר הלב, לצד עליה בשיעור הדימומים.

J Am Coll Cardiol. 2015

לידיעה במדסקייפ