במאמר חדש שפורסם בכתב העת American Heart Journal מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי מבחינת ההשפעה של תפקוד הטסיות, להוספת Cilostazl לטיפול בקלופידוגרל במינון 75 מ”ג עדיפות על מתן טיפול בקלופידוגרל במינון אחזקה גבוה של 150 מ”ג, בחולים עם מחלת כליות כרונית, תחת טיפולי המודיאליזה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת כליות כרונית הינה גורם המוביל לתגובה ירודה לטיפול בקלופידוגרל. במסגרת המחקר, הם ביקשו להעריך את ההשפעה התפקודית של Cilostazol בחולים עם מחלת כליות כרונית, תחת טיפולי המודיאליזה.

מדגם המחקר כלל 74 חולים עם מחלת כליות כרונית, תחת טיפולי המודיאליזה והתערבות PCI (Percutaneous Coronary Intervention). המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בקלופידוגרל במינון 75 מ”ג ליום (קבוצה 1, 24 משתתפים), קלופידוגרל במינון אחזקה גבוה של 150 מ”ג ליום (קבוצה 2, 25 משתתפים, או שילוב קלופידוגרל במינון 75 מ”ג ליום עם Cilostazol במינון 200 מ”ג ליום (קבוצה 3, 25 משתתפים) למשך 14 ימים. 50 משתתפים נוספים עם תפקוד כלייתי תקין שעברו PCI וטופלו בקלופידוגרל במינון 75 מ”ג, שימשו כקבוצת ביקורת.

החוקרים העריכו את תגובתיות הטסיות לפני ואחרי טיפול נוגד-טסיות וכן העריכו סמנים להפעלה של טסיות (CD40 Ligand Soluble ו-Soluble P-Selectin).

בדיקות להערכת תגובתיות טסיות בתחילת המחקר היו דומות בשלוש הקבוצות; עם זאת, בחולים עם מחלת כליות כרונית נרשמה פעילות אגרגציה משמעותית יותר, בהשוואה למדדים בקבוצת הביקורת. שיעורי תגובתיות טסיות עם טיפול היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצה השלישית, בהשוואה לקבוצה הראשונה והשנייה (10% לעומת 43% לעומת 32%, בהתאמה, p<0.05).

לאחר 14 ימי טיפול בנוגדי-טסיות, השינוי ברמות Soluble CD40 Ligand ו-Soluble P-Selectin היה גבוה יותר משמעותית בקבוצה השלישית, בהשוואה לקבוצה הראשונה והשנייה (p<0.01); עם זאת, לא נרשם הבדל משמעותי בין הקבוצה הראשונה והשנייה תפקוד הטסיות ובסמני הפעלה של טסיות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הוספת טיפול ב- Cilostazol מביא לשיפור עיכוב הטסיות, בהשוואה למתן קלופידוגרל במינון של 75 מ”ג או 150 מ”ג, בחולים עם מחלת כליות כרונית, תחת טיפולי המודיאליזה.

American Heart Journal. 2011;162(6):1018-1025

לידיעה במדסקייפ