מתן ברזל מביא לשיפור משמעותי בתסמיני עייפות בנשים לאחר-מנופאוזה, ללא-אנמיה, עם רמות פריטין נמוכות בדם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עייפות הינה תסמין של אנמיה על-רקע חסר ברזל. עם זאת, הקשר בין עייפות וחסר ברזל, בהעדר אנמיה, אינו-ברור, וכך גם התועלת של מתן ברזל להקלה על עייפות. כעת, חוקרים משוויץ ערכו מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, במטרה לקבוע את התועלת של מתן טיפול תוך-ורידי בברזל לנשים ללא אנמיה, עם עייפות ורמות פריטין של 50 ננוגרם למ”ל, או פחות.

מדגם המחקר כלל 90 נשים לאחר-מנופאוזה, שענו על קריטריונים אלו. הנשים טופלו בעירויי ברזל במינון 200 מ”ג, או פלסבו, במהלך תקופה של שבועיים. המשתתפות השלימו את מדד BFI (Brief Fatigue Inventory) בתחילת המחקר ולאחר 6 ו-12 שבועות, כמו גם את מדד SPI (Short Performance Inventory), להערכת עייפות בתחילת המחקר ולאחר 6 ו-12 שבועות.

מדדי BFI היו דומים בקבוצת ההתערבות ובקבוצת הביקורת בתחילת המחקר (4.0 ו-4.7), ולא השתנו משמעותית לאחר שישה שבועות. באשר למדדי SPI, לאחר שישה שבועות נרשם שיפור גדול יותר בקבוצת המטופלות בברזל, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (65% לעומת 40%, p=0.02) וכך גם היה לאחר 12 שבועות (63% לעומת 34%, p=0.006).

רמות פריטין היו דומות בשתי הקבוצות בתחילת המחקר, אך עלו יותר בקבוצת המטופלות בברזל לאחר 6 שבועות (98 ננוגרם למ”ל לעומת 1 ננוגרם למ”ל; p<0.001) ולאחר 12 שבועות (p<0.001). לאחר 6 ו-12 שבועות נרשם שיפור גדול יותר בריוויון טרנספרין בקבוצת המטופלות בברזל (p=0.006).

מדדי עייפות השתפרו במרבית המשתתפות עם רמות הפריטין וריוויון טרנספרין הנמוכות ביותר בתחילת המחקר. כאשר קבעו ערכי סף של 15 ננוגרם למ”ל, מטופלות בברזל דיווחו על שיפור גדול יותר במדדי BFI לאחר שישה שבועות (1.8 לעומת 0.4; p=0.005) ולאחר 12 שבועות (p<0.03); מספר גבוה יותר של מטופלות בברזל דיווחו על שיפור במדדי SFI לאחר שישה שבועות (82% לעומת 47%, p=0.03) ולאחר 12 שבועות (p=0.005). שינויים דומים תועדו בנשים עם ריוויון טרנספרין של מתחת ל-20%.

רמות המוגלובין היו תקינות בתחילת המחקר ונותרו ללא שינוי.

תופעות לוואי היו נפוצות יותר במטופלות בברזל (21% לעומת 7%, p=0.05) וכללו בעיקר בחילות, צמרמורות וכאבי ראש על-רקע עירויי ברזל.

Journal Watch 

לידיעה במדסקייפ