ממחקר חדש, שפורסם במהדורת יולי של Annals of Internal Medicine, עולה כי לפרטים עם AMD (age-related macular degeneration) מוקדם יש סיכון של כמעט פי 2 יותר ללקות בשבץ איסכמי בהשוואה לאלה ללא AMD.
AMD היא הסיבה הכי נפוצה לעיוורון בפרטים בגיל 40 ומעלה ומשפיעה על בערך שבעה מיליון אנשים בארצות הברית.
במחקר הפרוספקטיבי השתתפו יותר מ-10,000 נבדקים בין הגילאים 49-73 ללא היסטוריה של שבץ או מחלת לב קורונרית ועם AMD מוקדם. לחולים אלה היה סיכון מצטבר של 4.08% ללקות בשבץ לעומת 2.14% בפרטים ללא AMD.
בהתבסס על תוצאות אלה החוקרים מאמינים כי פרטים עם AMD צריכים להיות מנוטרים בקביעות בשל הסיכון המוגבר לשבץ, בעיקר היות ורופאים בכלל ואופתלמולוגים בפרט מחשיבים את AMD כמחלה של עיניים בלבד. מחקר זה מצביע על כך, שרופאים צריכים להתחיל לחשוב אם חולי AMD יכולים ליהנות מהערכה יותר מקיפה של הסיכון הקרדיווסקולרי.
מדגם המחקר
החוקרים אספו מידע ממחקר Communities, שכלל אוכלוסיית מחקר של 15,792 נשים וגברים בין הגילאים 45-64 בנקודת ההרשמה למחקר (שנת 1987). הנבדקים חזרו למעקב באינטרוול של שלוש שנים.
המחקר הנוכחי כלל 10,405 נבדקים. הנבדקים עברו בדיקת פוטוגרפיה של הרטינה, שבוצעה בין השנים 1993 ו-1995. נעשה שימוש בפרוטוקול סטנדרטי בכדי להעריך את התמונות ולחפש נוכחות של סימני AMD. לאחר מכן הנבדקים נוטרו לשכיחות שבץ במהלך שנת 2002.
ל-508 מהנבדקים היה AMD. מתוכם ל-498 הייתה מחלת AMD מוקדמת. במעקב של 10 שנים ל-241 חולים היה שבץ. לאחר תקנון לגיל, מין, אתניות ומקום, החוקרים מצאו, שלנבדקים עם AMD מוקדם יש שכיחות מצטברת גבוהה יותר של שבץ בהשוואה לנבדקים ללא AMD.
במשך שנים רבות הייתה אמונה, שיש קשר בין AMD ומחלה קרדיווסקולרית, בעיקר כי הן חולקות גורמי סיכון רבים, כגון עישון סיגריות ויתר לחץ דם.
בנוסף, מחלת עורק קרוטיד, שהיא גורם סיכון ידוע לשבץ, גם קשורה ל-AMD. יתרה מכך, הגילוי של קשרים גנטיים חדשים כולל פקטור H של המשלים, שקשור לדלקת, גם נחשב כיום למכניזם מפתח ב-AMD ובמחלה קרדיווסוקלרית.
לדברי החוקרים יש צורך במחקר נוסף, לפני שממצאי מחקר זה יתורגמו לרפואה הפרקטית. על הרופאים והאופטלמולוגים להיות מודעים לקשר בין שתי מחלות אלה ולשקול הערכת סיכון של שבץ בחולי AMD.
משמעות המחקר
החוקרים מוסיפים כי יש צורך במחקר נוסף, שיבדוק טיפולים פוטנציאלים, שימנעו או יטפלו בשתי המחלות. לדוגמא, AREDS (Age-Related Eye Disease Study) מצא כי טיפול בשילוב של מינון גבוה של תחליפי אנטי אוקסידנטים ואבץ יכול להוריד את הסיכון ל-AMD. יש לבדוק אם יש לטיפול זה השפעה דומה על מניעת שבץ.
אזור פוטנציאלי נוסף למחקר הוא לבדוק אם סטטינים, שיעילים בהורדת הסיכון לשבץ, יכולים להוריד את הסיכון ל-AMD.
כמו כן, יש עניין רב בטיפול בגורמי גדילה אנדותיליאלים אנטי ווסקולרים ב-AMD, שניתן בהזרקה ישירות לעין בכדי ליצור אפקט אנטי אנגיוגנזיס. בעוד שיש התרגשות גדולה בנוגע לטיפול זה ב-AMD, פרופיל הבטיחות הקרדיווסקולרי של תרופות אלה לטווח הארוך עדיין אינו ידוע.
מה שברור, שיש צורך לנסות להבין יותר את הקשר בין AMD ומחלה ווסקולרית סיסטמית. התמקדות על AMD כמחלת עיניים בלבד איננה מספיקה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!