במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי טיפול בהורמון גדילה רקומיבנטני בילדות אינו בעל השפעה קרצינוגנית, אם כי החוקרים זיהו סיכון מוגבר באוכלוסיות מסוימות.

במחקר העוקבה מבוסס-אוכלוסיה של חולים בשמונה מדינות אירופאיות, ההיארעות והסיכון לתמותה היו גבוהים יותר עבור מספר אתרי ממאירות, בעיקר כתוצאה מממאירות ראשונית שניה בחולים שטופלו בהורמון גדילה רקומביננטי לאחר טיפול בממאירות.

החוקרים כותבים כי התמותה עקב ממאירות במדגם זה עלתה פי 13 והיארעות ממאירות עלתה כפליים.

הסיכויים היו גבוהים יותר משמעותית לאבחנת ממאירות ותמותה עקב ממאירות של העצם, כליות, מערכת עצבים מרכזית ובלוטת תריס. הסיכון לתמותה היה גבוה יותר משמעותית, על-בסיס למעלה ממקרה יחיד, במקרים של ממאירות של הלשון, פה ולוע, רקמות רכות, לויקמיה ולימפומה שאינה הודג’קין. בנוסף, תועדה היארעות מוגברת של מלנומה, סרטן שחלות וסרטן שלפוחית שתן.

למעט סרטן עצם וסרטן שלפוחית, העליה בסיכון במקרים אלו נבעה בעיקרה מהסיכונים בחולים בהם האבחנה המקורית שהובילה לטיפול בהורמון גדילה הייתה ממאירות.

החוקרים לא זיהו עליה ברורה בסיכון בחולים עם כשל גדילה ללא מחלה מג’ורית אחרת. רק במקרים של סרטן העצם (SIR=2.8) וסרטן שלפוחית השתן (SIR=16.3) ההיארעות הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים שטופלו בהורמון גדילה ללא ממאירות קודמת.

הערכות הסיכון לממאירות מג’ורית במבוגרים, דוגמת סרטן שד, ריאות וערמונית, הדגימו רווחי בר סמך רחבים, על-בסיס מעקב של מעט שנות-אדם.

המעקב אחר תמותה עמד על 396,344 שנות-אדם (ממוצע של 16.5 שנים למטופל) והמעקב אחר היארעות ממאירות עמד על 154,371 שנות-אדם (ממוצע של 14.8 שנים למטופל).

הסיכון לממאירות לא היה קשור עם משך או מינון מצטבר של הורמון גדילה, אך בחולים שטופלו לאחר ממאירות קודמת, הסיכון לתמותה עקב ממאירות עלה משמעותית עם עליה במינון יומי של הורמון גדילה רקומביננטי.

החוקרים כותבים כי העדר הסיכון המוגבר עם מינון מצטבר גדול יותר או טיפול ממושך יותר מרמז לסבירות נמוכה יותר לקשר סיבתי.

J Clin Endocrinol Metab 2017

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

לאחרונה פרסמנו באתר את הממצאים של מחקר חדש מישראל, שפורסמו ב-Clinical Endocrinology, מהם עלה כי טיפול בהורמון גדילה בילדות אינו מלווה בעליה בסיכון למחלות ממאירות או תמותה בחולים בסיכון נמוך, עם סיכון מוגבר באלו עם גורמי סיכון.