בגברים הנוטלים את הטיפול באלופורינול חלה ירידה משמעותית בסיכון להתפתחות אוטם חד ולא-פטאלי של שריר הלב, כך עולה מנתונים חדשים המבוססים על מחקר מקרה-ביקורת מבוסס-אוכלוסיה, שפורסמו.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לאלופורינול תועלת קרדיווסקולארית חשובה בחולים הנוטלים את הטיפול לאורך זמן כגד גאוט.

מהנתונים עולה כי אלופורינול מפחית ייצור חומצה אורית, כמו גם עקה חמצונית עקב ייצור חומצות שומן חופשיות. אחד המחקרים שפורסמו לאחרונה מצא כי התרופה הפחיתה את הסיכון לאוטם שריר הלב, אך התוצאות לא היו מובהקות סטטיסטית והחוקרים לא ניתחו בנפרד את שיעורי ההימצאות ושיעורי ההיארעות.

להערכת הסיכון להטיית בחירה, החוקרים כללו רק חולים שהחלו טיפול חדש באלופורינול, והוציאו מן המחקר חולים עם אוטם קודם של שריר הלב, למרות שערכו ניתוח נפרד בשי המקרים הללו.

באמצעות נתונים מהרופא המטפל הראשוני שכללו כ-7% מאוכלוסיית ספרד, החוקרים זיהו 3,171 מקרים של אוטם לא-פטאלי של שריר הלב ו-18,525 אם תבחרו באקראי כביקורות.

בסיכומו של דבר, 0.82% מהחלים בקבוצת המקרים טופלו באלופורינול, זאת בהשוואה ל-1.03% מהביקורות, עם יחס סיכויים של 0.52. ההשפעה נטתה לכיוון של גברים שנטלו אלופורינול, כאשר ההשפעה תוארה בעקיר בגברים שנטלו אלופורינול, עם יחס סיכויים של 0.44.

החוקרים זיהו ירידה בסיכון רק בחולים שנטלו לפחות 300 מ”ג של אלופורינול, וככל שנטלו את הטיפול התרופתי לפרק זמן ארוך יותר, כל הסיכון שלהם היה נמוך יותר. כאשר החוקרים הגבילו את הסקירה לחולים עם אוטם חד של שריר הלב בעבר, הם זיהו יחס סיכויים של .0.16 על-רקע טיפול באלופורינול.

54% מהמטופלים באלופורינול סבלו מגאוט, בעוד ש-33% סבלו מהיפראוריצמיה אך ללא גאוט. למרות שדרושים מחקרים נוספים בנושא זה, הפרשנות של המומחים היא כי אלופורינול נפוץ בשימוש להיפראוריצמיה ללא תסמינים, הרגלים שאינם נתמכים בהנחיות.

Heart 2015

לדיעה במדסקייפ