מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Brain Stimulatio עולה כי גירוי מוחי עמוק (DBS או Deep Brain Stimulation) הינו טיפול אפשרי יעיל בחולים עם מחלת אלצהיימר. מתוצאות מחקר קטן בשלב 1 עלה כי בחלק מהחולים עם מחלת אלצהימר לאחר גירוי מוחי קבוע לאזור הפורניקס חלה עליה בנפח ההיפוקמפוס לאחר שנה אחת. בנוסף, החוקרים זיהו עדויות למתאם בין העליה בנפח ההיפוקמפוס ובין התועלת הקוגניטיבית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גירוי מוחי עמוק עשוי להביא לשיפור בתסמינים של הפרעות נוירולוגיות מסוימות ע”י השפעה על הפעילות במעגלי המוח הפגועים. עד כה לא זוהו עדויות להשפעה של גירוי מוחי עמוק על מחלות נוירו-דגנרטיביות מתקדמות. כעת, החוקרים שיערו כי גירוי מוחי עמוק לאזור הפורניקס בחולים עם מחלת אלצהיימר עשוי להשפיע על מבנה המוח.
מדגם המחקר כלל שישה חולים עם מחלת אלצהיימר שטופלו בגירוי מוחי עמוק לאזור הפורניקס וכן השלימו בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית לאחר שנה אחת להערכת השינוי בהיפוקמפוס, פורניקס וגופים דדיים. הם זיהו שינויים במבנה המוח כולו וכן בחנו את המתאם בין השינויים בנפח ובין מטבוליזם של סוכר בהיפוקמפוס. החוקרים גם ערכו השוואה של השינויים בנפח לאלו בקבוצת חולי אלצהיימר בגיל, מין וחומרת מחלה דומים, שלא טופלו בגירוי מוחי עמוק.
החוקרים מדווחים כי מהנתונים עולה כי חלה עליה דו-צדדית בנפח ההיפוקמפוס בשני חולים עם התגובה הקלינית הטובה ביותר לגירוי מוחי עמוק לאזור הפורניקס. בחולה אחד, נפח ההיפוקמפוס נשמר שלוש שנים לאחר האבחנה. בסיכומו של דבר, האטרופיה הממוצעת של ההיפוקמפוס הייתה איטית יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא עדות להגדלה דו-צדדית של ההיפוקמפוס בולים תואמים עם מחלת אלצהיימר. בקרב חולים לאחר גירוי מוחי עמוק, החוקרים זיהו מתאם בין השינוי בנפח ההיפוקמפוס ובין מטבוליזם היפוקמפוס ועם שינוי בנפח בפורניקס וגופים דדיים, עדות להשפעה רחבה של הגירוי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מדובר בעדויות הראשונות בבני אדם לפיהן מעבר להשפעה על פעילות מערכת עצבים, גירוי מוחי עמוק עשוי להשפיע על המהלך הטבעי של אטרופיה מוחית במחלות נוירו-דגנרטיביות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!