בכתב העת Pain Management Nursing מדוחים חוקרים מנתוני מחקר חדש עולה כי חולים, אחיות ובני משפחה מגיבים לכאב הנובע משינויי תנוחה של החולים עם שימוש בהתערבויות לא-תרופתיות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מבוגרים רבים המאושפזים בבית החולים אינם יכולים לשנות תנוחה במיטתם בכוחות עצמם.לפיכך, הצוות הסיעודי אחראי לשינוי התנוחה שלהם במיטה, בעיקר במטרה למנוע התפתחות פצעי לחץ.

מחקר מוקדם מצא כי שינוי תנוחה של החולים כרוך בכאב וכי חולים לעיתים רחוקות מקבלים טיפול תרופתי מוקדם במשככי כאבים. התערבויות לא-תרופתיות עשויות לשמש במצבים כואבים אלו. עם זאת, אין מחקרים בספרות הרפואית להערכת התערבויות לא-תרופתיות במהלך שינוי תנוחה של חולים מאושפזים.

במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לתאר את מאפייני הכאב של חולים מאושפזים במהלך שינוי תנוחה במיטה ואת הקשר עם נתונים דמוגרפיים וקליניים של המטופל, וכן לקבוע את תדירות השימוש בהתערבויות לא-תרופתיות במבוגרים מאושפזים, הנדרשים לשינויי תנוחה כואבים. מטרה נוספת של המחקר הייתה לזהות גורמים המנבאים את השימוש בהתערבויות לא-תרופתיות ספציפיות לכאב הקשור בשינוי תנוחה.

חולים מבוגרים שהיו מאושפזים במיטה ונדרשו לסיוע בשינוי תנוחה במיטה, הצוות הסיעודי שהיה אחראי לשינויי התנוחה של החולים ואחרים שנכחו בזמן שינוי התנוחה נשאלו אם השתמשו בהתערבויות לא-תרופתיות שונות לטיפול בכאב בזמן שינויי התנוחה.

מבין 1,395 חולים, ב-92.5% מהחולים בוצעה התערבות לא-תרופתית אחת לפחות. ההתערבויות הנפוצות כללו קול מרגיע (65.7%), מידע (60.6%) ונשימה עמוקה (37.9%). בחולים במצב קריטי זוהתה מגמה נפוצה יותר לשימוש בקול מרגיע בזמן שינוי התנוחה, כמו גם מתן מידע ושימוש בטכניקות נשימה עמוקה, בהשוואה לחולים שלא היו במצב קריטי.

באלו שדיווחו על רמת כאב גבוהה יותר הסיכוי לשימוש בשלוש ההתערבויות במהלך שינויי תנוחה היה גבוה יותר. ההתערבויות הספציפיות שהיו בשימוש הנפוץ ביותר הן אלו אותן ניתן לבצע באופן עצמוני.

Pain Manag Nurs. 2013;14(2):85-93

לידיעה במדסקייפ