Atorvastatin (ליפיטור) אינו משפר תוצאות כלליות לחולים עם סוכרת מסוג 2 הנזקקים להמודיאליזה, על פי תוצאות מחקר אקראי שפורסם בגיליון יולי של New England Journal of Medicine. החוקרים שיערו כי יתכן והמחלה בשלב מתקדם מידי בכדי שהטיפול יהיה יעיל.
סטטינים מפחיתים אירועים קרדיאלים בחולים עם סוכרת מסוג 2. עם זאת, יתרונותיהם בחולים כאלו העוברים המודיאליזה, הנמצאים בסיכון גבוה למחלות קרדיווסקולריות ומוות, לא נבדקו.
במחקר פרוספקטיבי זה, 1,255 חולים עם סוכרת מסוג 2 המקבלים המודיאליזה קיבלו באקראי 20 מ”ג ליפיטור ליום או פלצבו. התוצאה הראשונית שנמדדה היתה תמותה מסיבות קרדיאליות, MI לא קטלני, ושבץ; תוצאות משניות כללו תמותה מכל הסיבות ושילוב אירועים קרדיאלים וצרברווסקולרים. תקופת מעקב ממוצעת נמשכה 4 שנים.
לאחר 4 שבועות טיפול, רמת LDL ממוצעת ירדה ב-42% בקבוצת הליפיטור וב-1.3% בקבוצת הפלצבו. במהלך המעקב, 469 (37%) מהחולים הגיעו לתוצאה הראשונית: 226 בקבוצת הליפיטור ו-243 בקבוצת הפלצבו (סיכון יחסי, 0.92; 95% רווח בר סמך, 0.77-1.10; P = .37).
הסיכון היחסי לשבץ קטלני בקבוצת הליפיטור היה 2.03 (95%, 1.05-3.93; P = .04); ליפיטור לא השפיע באופן משמעותי על הרכיב האינדיבידואלי של תוצאה ראשונית. למרות שליפיטור היה קשור לסיכון נמוך יותר לכל האירועים הקרדיאלים המשולבים (0.83, 95%, 0.68-0.99; P = .03), הוא לא השפיע באופן משמעותי על כל האירועים הצרברווסקולרים המשולבים (1.12; 95%, 0.790.81 – 1.55; P = .49) או תמותה כללית (0.93; 95%, 0.79 – 1.08; P = .33)
לליפיטור לא היתה השפעה משמעותית סטטיסטית על תמותה קרדיאלית, MI לא קטלני ושבץ בחולים עם סוכרת המקבלים המודיאליזה.במשמעות מספרית, יותר מקרי שבץ קטלני התרחשו בקבוצת הליפיטור (27) לעומת פלצבו (13). ממצא זה לא מוסבר ואולי הוא מקרי, במיוחד לאור המידע ממחקר CARDS המצביע על כך שליפיטור מפחית היארעות סוכרת.
החוקרים שיערו כי פתוגנזה של אירועים וסקולרים בחולי סוכרת הזקוקים להמודיאליזה יכולה להישתנות בין חולים ללא מחלה כלייתית בשלב סופי.
בחולים עם סוכרת מסוג 2 המקבלים המודיאליזה וערכי LDL שלהם בין 80-190 מ”ג לדציליטר, אין צורך בטיפול ראשוני עם סטטין להפחתת הסיכון לתמותה מסיבות קרדיאליות, MI ושבץ. התחלת טיפול להפחתת שומנים בחולים הנמצאים בשלב סופי של מחלת כיליה כנראה מאוחר מידי בכדי לשפר מצב קרדיאלי.
N Engl J Med 2005;353:238-248
הערת המערכת: ביקשנו את התייחסותם של מס’ מומחים מובילים למימצאים המפתיעים של המחקר, ואנו מקווים להציגם בקרוב.
להלן התייחסותו של ד”ר שוקי וייסגרטן, עורך המדור הנפרולוגי ויו”ר האיגוד לנפרולוגיה:
המחקר כבר פורסם בשנה אחרונה במס’ כנסים – לראשונה בכנס האמריקאי לנפרולוגיה בשנה שעברה בסנט לואיס.
זהו מחקר ראשון בסוגו – פרוספקטיבי מבוקר במס גדול בחולי דיאליזה.
אכן מענין שלמרות הורדות טובות של הכולסטרול לא היה שנוי בולט בתחלואה ( בעצם מקרי שבץ מוחי עלו, מחלות לב ירדו, ולכן הסכום ללא שנוי. ).
לכך מס הסברים: במסקנות המאמר מציינים המחברים שהחולים נמצאים כבר בשלב כל כך מתקדם של המחלה, שייתען שכבר לא ניתן לשנות את מהלך המחלה, ושיש להתערב הרבה קודם כניסת החולה לדיאליזה כדי להשיג תוצאות.
בעיה נוספת היא שסיבה חשובה לתמותה מהירה בדיאליזה היא תסמונת הדלקת-תת-תזונה, ובקבוצת חולים זו הכולסטרול דוקא נוטה להיות נמוך. בכל מקרה נראה שאין הוכחה טובה שיש לתת סטטינים בחולי דיאליזה נכון להיום
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!