בתכנית בדיקה אימונוכימית של הצואה, ריכוז גבוה יותר של המוגלובין בצואה ניבא באופן עקבי סיכון מוגבר לממאירות מעי גס ורקטום לאחר כריתת פוליפ ושילוב נתונים אלו עשויים לסייע בהפחתת תדירות בדיקות קולונוסקופיה, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Gastroenterology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעקב לאחר הסרת פוליפ מפחית את הסיכון לסרטן מעי גס ורקטום הודות לזיהוי גדילה מוקדם, אך לעיתים קרובות לא מזוהות בעיות חמורות בחולים בסיכון נמוך לממאירות, בעוד שבחלק מהמקרים הממאירות עדיין מאובחנת לאחר קולונוסקופיה. עוד ועוד עדויות תומכות בערך המנבא של ריכוז המוגלובין בצואה לחיזוי הסיכון השיירי לסרטן מעי גס וסיוע בהתאמת גישות מעקב מותאמות אישית.

במסגרת המחקר נבחן הדיוק של מעקב בהנחיית ריכוז המוגלובין בצואה במדגם חולים מטאיוואן, שכלל 89,771 משתתפים בגילאי 50-74 שנים (63% גברים) שעברו בדיקת קולונוסקופיה וכריתת פוליפ לאחר בדיקת חיובית לדם סמוי בצואה (לפחות 20 מק”ג המוגלובין לכל גרם צואה) בין 2010 ו-2015.

המשתתפים סווגו לקטגוריית סיכון נמוך (45,377 חולים) וסיכון גבוה (44,394 חולים) לפי קריטריוני USMSTF (או United States Multi-Society Task Force) על-פי מאפייני האדנומה דוגמת גודל, היסטולוגיה ומספר פוליפים.

החוקרים בחנו את מרווח הזמן מהסרת פוליפ עד להופעת סרטן מעי גס ורקטום, תמותה, או תום מעקב, עד שנת 2018.

הסיכון לסרטן מעי גס ורקטום ובדיקות קולונוסקופיה בהנחיית ריכוז המוגלובין בצואה נבחנו אל מול המלצות ה-USMSTF לאורך תשע שנות מעקב.

לאורך מעקב ממוצע של 5.5 שנים תועדו 1,413 מקרים של סרטן מעי גס ורקטום, מקביל לשיעורי היארעות כוללים של 2.8 מקרים ל-1,000 שנות-אדם (רווח בר-סמך 95% של 2.7-3.0).

החוקרים זיהו קשר ברור בין ריכוז המוגלובין בצואה ובין הסיכון לסרטן מעי גס ורקטום לאחר כריתת פוליפ, עם יחסי סיכון מתוקנים שעלו בהדרגה ל-1.72 (רווח בר-סמך 95% של 1.45-2.04) עם ריכוז המוגלובין בצואה של 450 מק”ג/גרם צואה ומעלה, כאשר טווח הייחוס היה 20-49 מק”ג/גרם צואה.

בחולים עם אדנומה בסיכון גבוה תועד’ סיכון מוגבר לסרטן מעי גס ורקטום (יחס סיכון מתוקן של 1.41, רווח בר-סמך 95% של 1.27-1.58); עם זאת, הסיכון לסרטן מעי גס ורקטום לא היה שונה משמעותית לפי מין החולה.

גישת מעקב המבוססת על ריכוז המוגלובין בצואה לוותה בירידה בשיעור המצטבר של בדיקות קולונוסקופיה בהיקף של 9.8% לאורך תשע שנים, בהשוואה למעקב סטנדרטי לפי USMSTF (160,316 לעומת 177,766 בדיקות קולונוסקופיה), לצד שמירה על סיכון מצטבר צפוי דומה לסרטן מעי גס ורקטום, עם ירידה כוללת בסיכון של 6.7%.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של ריכוז המוגלובין בצואה בהערכת הסיכון לסרטן מעי גס ורקטום מעבר לממצאים האנדוסקופיים.

Gastroenterology, June 2026

לידיעה במדסקייפ