מתוצאות מטה-אנליזה שפורסמו בכתב העת Gastroenterology עולה כי אין עדות חד-משמעית לכך שהשתלת צואה (Fecal Microbiota Transplantation, או FMT) מובילה להקלה על התסמינים של תסמונת מעי רגיז.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים אקראיים ומבוקרים קטנים בעבר הציעו כי השתלת צואה עשויה להקל על תסמיני תסמונת מעי רגיז, אך אלו העלו תוצאות לא-עקביות. כעת הם השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים להערכת היעילות והבטיחות של השתלת צואה בחולים עם תסמונת מעי רגיז.

נערך חיפוש במאגרי נתונים גדולים ורשימות מקורות עד פברואר 2026 לזיהוי מחקרים שכללו מבוגרים עם תסמונת מעי רגיז בהשוואה להשתלת צואה עם פלסבו או צואה אוטולוגית.

התוצא העיקרי היה העדר שיפור משמעותי בתסמיני תסמונת מעי רגיז בין 4 ו-24 שבועות לאחר השתלת צואה.

החוקרים מדווחים על השפעות עולם-אמיתי של השתלת צואה על-פי ניתוח לפי-כוונה-לטפל שכלל את כל החולים שחולקו באקראי לקבלת טיפול ואת ההשפעה של הטיפול בניתוח לפי-פרוטוקול מבין אלו שהשלימו את הפרוטוקול.

הסקירה כללה 13 מחקרים אקראיים ומבוקרים עם 693 מבוגרים עם תסמונת מעי רגיז. מרבית המחקרים היו בסיכון מסוים להטיה (שלושה בסיכון נמוך, בעוד שב-10 עלו חששות מסוימים) ודרגת הוודאות הכוללת של העדויות באשר להשפעה על תסמינים דורגה כנמוכה מאוד.

בניתוח לפי כוונה לטפל (13 מחקרים), השתלת צואה לא הפחיתה משמעותית את תסמיני תסמונת מעי רגיז לאחר 12 שבועות, בהשוואה לפלסבו (P<0.00001).

בניתוח לפי-פרוטוקול (13מחקרים), השתלת צואה לוותה בירידה בתסמיני תסמונת מעי רגיז לאחר 12 שבועות (יחס סיכון של 0.67, P<0.00001).

מדדי חומרת תסמיני תסמונת מעי רגיז הדגימו שיפור קטן עם השתלת צואה, אך העדויות היו מאוד לא-ודאיות (12 מחקרים). שיעור האירועים החריגים, כולל אירועים חריגים חמורים, לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי הסקירה השיטתית ומטה האנליזה מעידים כי אין הבדל משמעותי בין השתלת צואה ובין פלסבו בשיפור תסמיני תסמונת מעי רגיז. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת התועלת של השתלת צואה באוכלוסיית חולים זו.

Gastroenterology, July 2026

לידיעה במדסקייפ