מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
נראה כי ניטרוסאמין הנמצא בראניטידין (Zantac), מעכב H2, אינו מומר ל-N-nitrosodimethylamine (NDMA), קרצינוגן אנושי פוטנציאלי, באוכלוסייה בריאה, כך דווח במחקר פאזה I אקראי שכלל 18 משתתפים ופורסם ב-JAMA. המחקר לא מצא הבדל מובהק סטטיסטית בהפרשת החומר בשתן במשך 24 שעות או בריכוזו בפלזמה בקרב מטופלים שנטלו ראניטידין 300 מ”ג דרך הפה, בהשוואה לפלצבו. “היעדר עלייה משמעותית נצפה גם כאשר משתתפי המחקר עשו דיאטה עם ריכוז גבוה של ניטריטים, מה שבמחקרים in vitro נצפה כבעל יכולת ליצור NDMA“, פרסמו החוקרים ב-JAMA.
עורכי המחקר ציינו כי המחקר בוצע לאחר פניות של אזרחים בשנת 2019 ל-FDA לאחר שקבע כי מרכיבים ספציפיים של ראניטידין מכילים NDMA ויכולים להפוך ל-NDMA בבני אדם, מה שהוביל להוצאת התרופה לאחר מכן מהשוק. מחקר זה נועד לחקור את הממצאים ממחקר שנערך בשנת 2016 (שמפרסמיו חזרו בהם ממנו בחודש מאי), שקשר בין שימוש בראניטידין לעלייה של פי 400 ו-פי 2.5 בהפרשתם בשתן במשך 24 שעות של NDMA ו-DMA, בהתאמה. “החלק החשוב ביותר במחקר, הוא ככל הנראה שהחוקרים תכננו ותיקפו את התהליך [תוך שימוש בטכניקות ייצוב ואנליזה שפותחו על ידי ה-FDA] בכדי להבטיח כי ה-NDMA שנבדק בדגימת השתן ייצג את מה שנוצר בגוף ולא מה שנוצר לאחר מכן ex vivo. עקב אי שימוש בטכניקות אלה על דגימות השתן שלהם, סביר להניח כי המחקר מ-2016 על NDMA בשתן לא זיהה כיאות את כמות ה-NDMA המיוצר בגוף”, צוין במאמר מערכת נלווה למאמר.
עורכי המחקר ציינו מספר מגבלות במחקר, ביניהן שהטיפול בראניטידין במחקר ניתן לצד ארוחת הבוקר ולא עם ארוחת הערב, כפי שהומלץ בעלון הרפואי של התרופה, מה שאומר שהמטופלים אולי לא נחשפו למקור נוסף של ניטרטים מהרוק. בנוסף, ייתכן שההשפעות שנצפו אצל משתתפים בריאים אינן תקפות לאלו הסובלים מהפרעות המשפיעות על ה-pH בקיבה ופלורה, כגון מחלת ריפלוקס כרונית או כיבים. נוסף על כך, עורכי המחקר גם הכירו בכך שהשימוש במתנדבים בריאים מהווה מגבלה, כמו גם העובדה שהכמויות התזונתיות המדויקות שנצרכו של ניטריט חנקתי ו-NDMA לא היו ידועות.
במחקר in vitro נפרד שפורסם ב-JAMA Network Open ובחן היווצרות NDMA לאחר הוספת טבליה אחת של ראניטידין (150 מ”ג) ל-50 מ”ל ו-250 מ”ל של נוזלי קיבה מדומים עם מגוון ריכוזי ניטריט, נמצא כי NDMA לא זוהה עד שרמת הניטריט הגיעה ל-5,000 מיקרומול/ליטר, הגדולה פי 50 מהטווח העליון של ריכוזי ניטריט פיזיולוגיים בקיבה ב-pH חומצי. בהתחשב בנפח הקיבה הפוטנציאלי של 2 ליטרים של אדם עם השמנת יתר, “לא ניתן להגיד בהכרח ששימוש בראניטידין עם ארוחה חומצית וניטריטים לא יגרום לייצור ניכר של NDMA“, הם ציינו במחקר. “חשוב לציין, שבריכוזי ניטריטים גבוהים יותר, מצאנו ייצור גדול יותר של NDMA ברמות pH נמוכות יותר, מה שמצביע על כך שהמרה קטנה של ראניטידין ל-NDMA עשויה להתרחש במעיים או בזרם הדם”, הוסיפו.
עם זאת, “למרות הנתונים המרגיעים משני מחקרי ה-FDA הללו, מטופלים וקלינאים אינם צריכים לצפות לחזרת הראניטידין לשוק בקרוב” אמרו עורכי המחקר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!