טיפול אנטיביוטי אינו צפוי להביא לשיפור משמעותי בתוצאות הקליניות בחולים עם איסכמיה של המעי הגס, ללא תלות בדרגת החומרה, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Gastroenterology.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות 838 חולים עם איסכמיה של המעי הגס, מוכחת בביופסיה, אשר אושפזו בין 2005 ועד 2017, מהם 413 עם מחלה מתונה ו-425 חולים עם מחלה חמורה.

מבין כלל החולים שנכללו במחקר, 67.7% קיבלו טיפול אנטיביוטי. למרות שלא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות מבחינת גיל, מין, או מחלות רקע, בקרב חולים שקיבלו טיפול אנטיביוטי תועדה שכיחות גבוהה יותר של איסכמיה חמורה של המעי הגס (54.4% לעומת 42.2%, P=0.01), מעורבות מעי דק (12% לעומת 5.7%, P=0.04) ודלקת צפק (11.3% לעומת 4.5%, p=0.002), כמו גם צורך בטיפול נמרץ (26.1% לעומת 19.9%, p=0.04).

לאחר תקנון לחומרת איסכמיה של המעי הגס, מעורבות מעי דק ומחלות רקע, ניתוח סטטיסטי לא העיד על תוצאות טובות יותר עם טיפול אנטיביוטי, כאשר לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשיעורי תמותה לאחר 30 או 90 ימים, בשיעורי כריתת מעי גס לאחר 30 ימים, שיעורי הישנות או אשפוזים חוזרים לאחר 90ימים או במשך האשפוז. התוצא העיקרי, תמותה לאחר 30 ימים, לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית בניתוחים שונים לפי תתי-קבוצות על-בסיס חומרת האיסכמיה וגיל החולה.

משטרי הטיפול האנטיביוטי הנפוצים כללו משלב Ciprofloxacin-Metronidazole (57.1%), לאחריו, Piperacillin-Tazobactam (13.2%) ו-Ceftriaxone-Metronidazole (11.1%). כאשר החוקרים בחנו כל משטר טיפול אנטי-מיקרוביאלי אל מול אי-מתן טיפול אנטיביוטי, תועדה קורלציה רק בין טיפול ב-Piperacillin-Tazobactam ובין עליה בשיעורי תמותה לאחר 30 ימים (יחס סיכויים מתוקן של 3.4, p=0.0003). עם זאת, מרבית החולים שקיבלו טיפול אנטיביוטי זה עברו ניתוח כריתת מעי גס. מניתוח מתוקן של הממצאים עלה כי אין הבדל בשיעורי התמותה לאחר 30 ימים על-פי סוג הטיפול האנטיביוטי.

החוקרים מסבירים כי עד להשלמת מחקרים פרוספקטיביים, השימוש באנטיביוטיקה לטיפול באיסכמיה של המעי הגס הוא סביר במקרים של מחלה חמורה עם סימנים פרי טונאליים, סימני אלח-דם או גז בוריד הפורטאלי.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ACG

לידיעה במדסקייפ