מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת American Journal of Gastroenterology עולה כי בחולים עם מחלת מעי דלקתית, טיפול פומי ממושך בונקומיצין מלווה בסיכוי מופחת להישנות זיהום Clostridium difficile, בהשוואה למשך טיפול אנטיביוטי קצר.
מדגם המחקר כלל 134 חולים עם לפחות בדיקה חיובית אחת לרעלן Clostridium difficile בין השנים 2010-2016. טיפול ממושך בונקומיצין הוגדר בנוכחות טיפול לאורך 21-42 ימים, כאשר טיפול קצר הוגדר כטיפול שניתן למשך 10-14 ימים.
החוקרים מדווחים כי 57 חולים קיבלו טיפול ממושך בונקומיצין ו-77 חולים קיבלו טיפול קצר. הקבוצות היו דומות מבחינת גיל המשתתפים הממוצע בעת אבחנת הזיהום (כ-36 שנים), מין (כמחצית היו גברים) ואבחנה של מחלת מעי דלקתית ומיקום המחלה.
בקרב אלו שנטלו טיפול ממושך בונקומיצין נרשמו שיעורי היארעות של הישנות Clostridium difficile שעמדו על 1.8%, זאת בהשוואה לשיעורי הישנות של 11.7% עם טיפול קצר (יחס סיכויים של 0.13). שיעור הזיהומים החוזרים בחיידק ומרווח הזמן עד לזיהום חוזר לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות. עם זאת, מניתוח סטטיסטי עלה כי טיפול ממושך בונקומיצין לווה בסיכויי הישנות נמוכים יותר, בהשוואה לטיפול סטנדרטי (יחס סיכויים של 0.03).
לטענת החוקרים, אין חסרונות לטיפול ממושך בונקומיצין, פרט לעלות הגבוהה יותר של הטיפול בטווח הקצר. עם זאת, במידה ומחשבים את העלות של הישנות זיהום ותוצאים אחרים, אזי סביר מאוד כי מדובר בגישה משתלמת מבחינת מאזן עלות-תועלת בחולים אלו.
American Journal of Gastroenterology, online November 7, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!