בחולים עם ממאירות רקטאלית מתקדמת-מקומית סיכוי גבוה יותר לתגובה מלאה פתולוגית עם טיפול כימותרפי-קרינתי לפני טיפול כימותרפי כחלק ממשטר ניאו-אדג’וונטי לפני-ניתוח, כך מסכמים חוקרים מגרמניה במהלך הכנס השנתי מטעם ה-World Conference on Gastrointestinal Cancer.

מדגם המחקר כלל מבוגרים עם אדנוקרצינומה של הרקטום בשלב T3c/d או T4 ובמצב תפקודי של 0-1 לפי סיווג ECOG.

משטר הטיפול הכימותרפי כלל שלושה מחזורי FOLFOX (Folinic Acid-5-FU, Oxaliplatin). טיפול כימו-קרינתי כלל קרינה סטנדרטית עם משלב 5-FU ו-Oxaliplatin. חולים בקבוצה א’ טופלו תחילה בשלושה מחזורים של FOLFOX, לאחר מכן הפוגה ובהמשך טיפול כימו-קרינתי, לאחריו תקופת מנוחה נוספת ובהמשך ניתוח, אשר בוצע כחמישה שבועות לאחר הטיפול הכימותרפי או קרינתי האחרון. בחולים בקבוצה ב’ ניתן טיפול כימו-קרינתי, לאחריו תקופת הפוגה, בהמשך טיפול כימותרפי ותקופת הפוגה שניה עם השלמת ניתוח חמישה שבועות לאחר השלמת הטיפול.

מהנתונים עלה כי מתן טיפול כימו-קרינתי לפני טיפול כימותרפי הוביל לשיפור משמעותי בשיעורי תגובה פתולוגית מלאה בהשוואה לשיעורים שתועדו בעבר (25% לעומת 15%).

מתן טיפול כימותרפי ולאחיו משלב כימותרפי-קרינתי ובהמשך ניתוח לא הוביל לשיפור שיעורי התגובה. בנוסף, בחולים שהשלימו טיפול כימותרפי-קרינתי לפני ניתוח תועד סיכוי גבוה יותר לרעילות בדרגה 3/4 על-רקע טיפול כימו-קרינתי.

בקרב חולים שקיבלו תחילה טיפול כימותרפי תועד סיכוי קטן יותר לקבלת כל הטיפול הכימותרפי-קרינתי, בעוד שבאלו שקיבלו תחילה טיפול כימותרפי-קרינתי תועד סיכוי קטן יותר להשלמת הטיפול הכימותרפי בהמשך.

ממצאי המחקר מעידים כי טיפול כימו-קרינתי ולאחריו טיפול מיצוק בכימותרפיה הינו הטיפול המועדף.

מתוך כנס ה-WCG

לידיעה במדסקייפ