הסיכון לשבר ירך אטיפי עולה עם עליה במשך הטיפול התרופתי בביספוספנטים, אם כי התועלת של טיפול בביספוספנטים במבוגרים בגילאי 50 שנים ומעלה עולה באופן דרמטי על הסיכון הנ”ל, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מדנמרק שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חשיפה ממושכת לביספוספנטים לטיפול באוסטיאופורוזיס עשויה להפחית את הסיכון לשברי ירך ואחרים, אך עלולה להוביל לעליה בסיכון לשבר אטיפי של עצם הירך. מטרתם כעת הייתה לבחון את הקשר בין דפוסי טיפול בביספוספנטים ובין הסיכון לשבר ירך אטיפי ושברי ירך, כמו גם להערכת גורמי סיכון אפשריים לשבר ירך אטיפי.

מחקר העוקבה מבוסס-אוכלוסייה התבסס על נתונים ממערכת Danish National Healthcare System כאשר מבין 1.9 מיליון מבוגרים בגילאי 50 שנים ומעלה מדנמרק, החוקרים זיהו 4,973 חולים עם שבר סב-טרוכנטרי או שבר של גוף עצם הירך בין 2010-2015 והם נבחנו אל מול מדגם אקראי שכלל 37,021 משתתפים.

החוקרים אספו נתונים אודות טיפול בביספוספנטים בין 1995 עד 2015. רדיולוגים שלא היו מודעים לאבחנה סרקו 4,769 צילומי שברים במטרה לזהות מקרים של שבר ירך אטיפי (181 מקרים) על-בסיס קריטריונים מבוססים. שבר ירך מסורתיים במדגם אקראי (691 מטופלים) זוהה עפ”י קודי ICD-10.

מהנתונים עולה כי בהשוואה לטיפול בביספוספנטים במשך פחות משנה אחת, טיפול תרופתי במשך 5-7 שנים לווה בעליה של פי 7 בסיכון לשבר ירך אטיפי (יחס סיכון של 7.29, רווח בר-סמך 95% של 3.07-17.30); הסיכון לשבר ירך אטיפי ירד במהירות לאחר הפסקת הטיפול התרופתי.

המספר הנדרש לנזק לאחר חמש שנים להופעת שבר ירך אטיפי אחד עמד על 1,424 מטופלים, בעוד שהמספר הנדרש לטיפול לאחר חמש שנים למניעת שבר ירך אחד עמד על 56. טיפול בגלוקוקורטיקואידים ומעכבי תעלות מימן נקשר באופן בלתי-תלוי עם סיכון מוגבר לשבר ירך אטיפי.

מעניין לציין כי ב-31% מהחולים עם שבר ירך אטיפי לא תועדה חשיפה קודמת לטיפול בתרופות ממשפחת ביספוספנטים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים עם עליה בסיכון לשבר ירך אטיפי עם עליה במשך הטיפול בביספוספנטים, אם כי במבוגרים בגילאי 50 שנים ומעלה התועלת של הטיפול עולה משמעותית על הסיכון הנ”ל. קרוב לשליש מהחולים עם שבר ירך אטיפי מעולם לא נחשפו לטיפול בתרופות משמפחת ביספוספנטים.

J Clin Endocrinol Metab, Jan 10, 2024