חוקרים מוצאים כי רמות ההורמון הפארא-תירואידי (PTH) צופות באופן בלתי תלוי את מסת החדר השמאלי של הלב בגברים מעל גיל 59 שנים ובנשים מתחת לגיל 60 שנים. אולם, הם מציינים כי ניתן להבחין בהשפעה זו רק כשקיימת עליה ניכרת ברמת ה-PTH.

החוקרים כותבים כי הקשר בין היפרטרופיה של החדר השמאלי ובין רמת ה-PTH תוארה בחולים עם מחלת כליה בשלבים סופניים ובחולים עם פעילות יתר משנית של ה-parathyroid. בנוסף, הם מציינים כי מחקרים שנערכו in vitro מצאו השפעה היפרטרופית של PTH על cardiomyocytes.

החוקרים בדקו את הקשר בין PTH והיפרטרופיה של החדר השמאלי ב-27,159 נבדקים שנרשמו להשתתפות במחקר. בכ-10% מהנבדקים נמדדה רמת ה-PTH ונקבעה מסת החדר השמאלי על פי מפתח המתייחס לגובה (LVMH) באמצעות אלקטרוקרדיוגרפיה מסוג M.

בקרב 2700 הנבדקים, 980 גברים ו-1060 נשים לא סבלו ממחלה קרדיו-ווסקולרית או ממחלה של מסתמי הלב, ולא טופלו באמצעות תרופות לויסות לחץ דם. באמצעות מודל רב-תחומי של רגרסיה לינארית, מצאו החוקרים כי המשתנים שחוזים בצורה הטובה ביותר את ה-LVMH בנבדקים הם אינדקס מסת הגוף (BMI) ולחץ הדם הסיסטולי.

רמת ה-PTH מהווה משתנה חוזה משמעותי וחיובי של LVMH בגברים מעל גיל 59 שנים (p<0.01) ובנשים מתחת לגיל 60 שנים (p<0.05). הקשר שנמצא בין PTH ובין LVMH איננו לינארי. החוקרים הבחינו בעליה חדה ב-LVMH בקרב אלו שרמות ה-PTH שנמדדו אצלם נמצאות ב-5% העליונים בגברים וב-2% העליונים בנשים.  

החוקרים מסבירים כי בנבדקים המצויים בקבוצה בעלת רמת PTH גבוהה זו, נמצאה התאמה גבוהה יותר בין רמת ה-PTH לבין דירוג ה-LVMH בשיעור של 12%-17% מאשר באלו שרמת ה-PTH שנמדדה בהם נמצאה ב-10% הנמוכים בטווח הנמדד. לא נמצא קשר בין רמת הסידן בסרום לבין ההשפעה שנמצאה.

החוקרים מציינים כי רוב המקרים של עליה ברמת ה-PTH נמצאו קשורים לחסר בחשיפה לשמש או לצריכה נמוכה של ויטמין D וסידן. הם מציעים ניסוי נוסף במתן תוספת של ויטמין D או של סידן בחולים שבהם נמצאה היפרטרופיה של החדר השמאלי.