מנתוני Danish Cardiac Arrest Registry עולה כי בקרב מבוגרים ששרדו 30 ימים לאחר החייאה מחוץ לכותלי בית החולים, באלו בהם בוצעה החייאה ע”י עוברי אורח תועדו שיעורי תמותה נמוכים יותר משמעותית לאחר שנה אחת, בהשוואה לאלו בהם לא בוצעה החייאה ע”י עוברי אורח, בעיקר במידה וההתערבות כללה מכת חשמל. התערבות עוברי אורח לוותה עוד בסיכון מופחת משמעותית לנזק מוחי אנוקסי או אשפוז במוסד סיעודי בקרב 2,855 החולים ששרדו 30 ימים לאחר האירוע הלבבי.

החייאה ע”י עוברי אורח לוותה בירידה משמעותית של 38% בסיכון לנזק מוחי או אשפוז למוסד סיעודי,  לצד ירידה של 30% בסיכון לתמותה מכל-סיבה וירידה של 33% בתוצא המשולב שכלל נזק מוחי, אשפוז למוסד סיעודי או תמותה.

הירידה המקבילה עם שימוש עוברי אורח בדה-פיברילטור הייתה בולטת עוד יותר ועמדה על 55%, 78% ו-55%, בהתאמה.

כ-8% מבין אלו ששרדו 30 ימים לאחר דום לב הלכו לעולמם במהלך השנה הראשונה לאחר האירוע, וב-71% ממקרי המוות הגורם היה קרדיווסקולארי. בנוסף, 10.5% מכלל המדגם אובחן עם נזק מוחי אנוקסי או אושפז למוסד סיעודי.

החוקרים זיהו 2,084 מקרים של דום לב ללא עדים, שטופלו ע”י צוותי רפואה דחופה. שיעורי החייאה ע”י עובר-אורח בחולים אלו עלו מ-66.7% ל-80.6% במהלך תקופת המחקר; שיעורי שימוש בדה-פיברילטור עלו מ-2.1% ל-16.8%.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בביצוע החייאה ע”י עוברי-אורח, מאחר ואלו אינם מביאים רק לעליה בהישרדות חולים אלא מפחיתים גם את הסיכון לאשפוז למוסדות סיעודיים ונזק מוחי, שני סמנים לנזק מוחי לאחר דום לב.

New England Journal of Medicine

לידיעה במדסקייפ