במאמר שפורסם בכתב העת European Heart Journal מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי שיעורי ההיארעות של דום לב על-רקע פעילות גופנית מחוץ לכותלי בית החולים היא נמוכה, בעיקר בצעירים, עם פרוגנוזה טובה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שפעילות גופנית סדירה משפיעה לטובה על הלב וכלי הדם, פעילות זו עשויה להוביל להתפתחות אירועים לבביים חדים. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע את ההיארעות והפרוגנוזה של דום לב על-רקע פעילות גופנית, מחוץ לכותלי בית החולים, באוכלוסיה הכללית.

החוקרים אספו באופן פרוספקטיבי את כל המקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, באנשים בגילאי 10-90 שנים, בתקופה שבין ינואר 2006 ועד ינואר 2009 בצפון הולנד. הקשר בין פעילות גופנית במהלך או בתוך שעה מדום לב, תוך תקנון לגיל, מין, מיקום, עדים במקום, החייאת לב-ריאה ע”י עוברי אורח, שימוש ב-AED (Automated External Defibrillator), מקצב ראשוני וזמני תגובה של צוותי רפואה דחופה.

מבין 2,524 מקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, 143 מקרים (5.7%) היו על-רקע פעילות גופנית (7 מקרים בגילאי 35 שנים ומטה, 93% גברים). ההיארעות של דום לב על-רקע פעילות גופנית, מחוץ לכותלי בית החולים עמדה על 2.1 ל-100,000 שנות-אדם בכלל ועל 0.3 ל-100,000 שנות-אדם באלו בגילאי 35 שנים ומטה. ההישרדות לאחר דום לב על-רקע פעילות גופנית, מחוץ לכותלי בית החולים, הייתה טובה יותר באופן ברור בהשוואה למקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, שאינם על-רקע פעילות גופנית (46.2% לעומת 17.2%, יחס סיכויים לא-מתוקן של 4.12, p<0.00), גם לאחר תקנון למשתנים שצוינו לעיל (יחס סיכויים של 2.63, p=0.01). ב-69 קורבנות בגילאי 35 שנים ומטה, פעילות גופנית לא נקשרה עם הישרדות טובה יותר (14.3 לעומת 17.7% במקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, שאינו על-רקע פעילות גופנית, עם יחס סיכויים של 0.77, p=0.82).

החוקרים מסכמים וכותבים כי דום לב במהלך פעילות גופנית או זמן קצר לאחריה מלווה בפרוגנוזה טובה יותר משמעותית, בהשוואה למקרים של דום לב באנשים מעל גיל 35 שנים. ממצאי המחקר מבססים את התוצאות החיוביות של דום לב על-רקע פעילות גופנית מחוץ לכותלי בית החולים והחוקרים מקווים כי ישפיעו ישירות על תכניות למניעת תמותה פתאומית על-רקע פעילות גופנית.

Eur Heart J. 2013;34(47):3616-3623

לידיעה במדסקייפ