מנתונים מקיפים מהעשור האחרון עולה כי אין מקום לחרדות בקרב רצים למרחק שאינם סובלים ממחלות לב ידועות.

כאשר אנשי חדשות מדווחים על דום לב של אצן במהלך מירוץ, אנשים רבים חרדים מפני פעילות גופנית. במטרה להעריך לעומק את הסיכון הלבבי הכרוך בהשתתפות בריצות למרחקים ארוכים, ערכו חוקרים הערכה פרוספקטיבית של נתונים להערכת ההיארעות והתוצאות של דום לב במהלך ומיד לאחר מרוצי מרתון וחצי-מרתון בארצות הברית, בתקופה שבין ינואר 2000 ועד מאי 2010. דום לב הוגדר כמצב של אובדן הכרה, ללא נשימה עצמונית ודופק, כפי שתועד ע”י איש צוות רפואי.

מבין קרוב ל-11 מיליון רצים שהיו רשומים במאגר הנתונים, 59 אובחנו עם דום לב (גיל ממוצע של 42 שנים; 86% גברים), עם שיעורי היארעות של 1 ל-184,000 משתתפים. בקרב אלו שפיתחו דום לב, שיעורי התמותה עמדו על 71% (42 מקרים), עם שיעורי היארעות של מוות פתאומי של 1 ל-259,000 משתתפים.

חולים ששרדו דום לב היה מבוגרים יותר מאלו שלא שרדו (49 שנים לעומת 39 שנים, p=0.002). מבין 23 הרצים שמתו ועבורם היו נתונים רפואיים מלאים, הגורם לדום לב היה קרדיומיופתיה היפרטרופית בשמונה וחשד לקרדיומיופתיה היפרטרופית בשבעה. גורמים אחרים לתמותה כללו היפונתרמיה (מקרה אחד), היפרתרמיה (מקרה אחד), Arrhythmogenic Right Ventricle (מקרה אחד) ובשני מקרים לא נמצאה עדות לאבנורמליות.

הגורמים המנבאים המשמעותיים ביותר להישרדות כללו החייאה ע”י עובר אורח וגורם אחר מלבד קרדיומיופתיה היפרטרופית.

לידיעה במדסקייפ