בדומה לדיווחים קודמים באוכלוסיה הכללית של חולים עם סוכרת מסוג 2, במחקר חדש, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Diabetes Therapy, מצאו חוקרים כי חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית המטופלים ב-Sitagliptin (ג’נוביה, MSD) נוטים להיות מבוגרים יותר, עם יותר מחלות רקע, בהשוואה לטיפול בתרופות פומיות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת כליות כרונית נפוצה בחולים עם סוכרת מסוג 2 ודורשת התייחסות מתאימה לסוגיות בטיחות וסבילות הטיפול בתרופות פומיות שונות לאיזון רמות הסוכר בדם. תרופות ממשפחת מעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase-4), דוגמת Sitagliptin, לרוב נסבלות היטב בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות, ולכן ישנה העדפה לתכשירים אלו בחולים עם מחלת כליות כרונית. להערכת ההשפעה של העדפה זו, החוקרים בחנו את המאפיינים של המטופלים ב- Sitagliptin עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית, אל מול חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית, המטופלים בתרופות אחרות.
ממאגר תביעות ביטוחים בארצות הברית לשנים 2006-2012 זיהו החוקרים חולים שהחלו בטיפול ב- Sitagliptin או טיפול פומי אחר לאיזון רמות הסוכר בדם, כטיפול יחיד, כפול או משולש. הם אספו נתונים דמוגרפיים וקליניים בתוך חמש שנים מהתחלת או מעבר לטיפול חדש.
מהתוצאות עולה כי בהשוואה לחולים עם מחלת כליות כרונית, שהחלו בטיפול פומי לאיזון רמות הסוכר בתרופות שאינן ממשפחת מעכבי DPP-4, חולים עם מחלת כליות כרונית שהחלו בטיפול ב- Sitagliptin כטיפול יחד או כפול, היו מבוגרים יותר, עם מספר רב יותר של ביקורי רופא, שכיחות גבוהה יותר של אי-ספיקת לב וטיפול במשתני לולאה. בחולים תחת טיפול משולש, ההבדלים בין הקבוצות לא היו בולטים, אך שיעורי ההימצאות הכוללים של מחלות הרקע היו גבוהים יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם מחלת כליות כרונית שהחלו בטיפול ב- Sitagliptin היו מבוגרים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של אי-ספיקת לב, הפרעות קצב או טיפול במשתני לולאה ו/או חסמי ביתא טרם הטיפול, בהשוואה לחולים שהחלו בטיפול בתרופות ממשפחות אחרות. ללא התייחסות נכונה לסוגיה זו, השוואות בין טיפולים תרופתיים שונים עלולות להוביל להטיה של התוצאות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!