ע”פ מחקר חדש המתפרסם ב-Endocr J הוספת sitagliptin (ג’נוביה) לחולי סוכרת המטופלים כבר באינסולין במשטרי טיפול שונים (באינסולין לבד או בשילוב תרופות פומיות נגד סוכרת) ושעדיין אינם באיזון גליקמי הובילה להורדת רמות ההמוגלובין A1C ללא שהתלוותה לכך עלייה בסיכון להיפוגליקמיות חמורות או עלייה במשקל.
במחקר השתתפו 71 מטופלים (38 גברים ו-33 נשים, גיל ממוצע 63.9 + 10.2 ) עם סוכרת סוג 2 שהיו תחת טיפול באינסולין עם וללא שילוב תרופות פומיות נוספות.
המטופלים חולקו לשלוש קבוצות בהם קבוצה עם 45 משתתפים אשר היו תחת טיפול באינסולין מעורב (premixe) פעמיים ביום, 15 מטופלים שקיבלו מס’ רב של זריקות אינסולין ביום, ו-11 מטופלים שקיבלו אינסולין בזאלי בשילוב עם תרופה פומית נגד סוכרת. התרופות הנוספות נגד סוכרת כללו סולפנילאוריאה, חוסמי אלפא-גלוקוסידאז ומטפורמין.
רמת ההמוגלבוין A1C בתחילת המחקר הייתה 8.1%+1.2% והיא השתפרה באופן מובהק (p<0.01) לאחר 12 שבועות של הוספת סיטגליפטין (ג’נוביה) לרמה של 7.6% +1.1% .
מינוני האינסולין פחתו במהלך המעקב מרמה ממוצעת של 27.3U+15.8 ביום למינון של 24.5U+16.5 ליום, וזאת באופן מובהק סטטיסטי (p<0.001).
לא היה הבדל במשקל הגוף לאחר הוספת הסיטגליפטין (ג’נוביה) וכן לא נצפו היפוגליקמיות חמורות.
רמת הבסיס של ההמוגלובין A1C והאלבומין זוהו כגורמים החוזים את מידת התגובה להוספת הסיטגליפטין לטיפול.
מימצאים אלה לדעת החוקרים מצביעים שהוספת סיטגליפטין (ג’נוביה) עשויה להשיג שיפור של מטופלים עם שליטה גליקמית לא מספקת ללא קשר לפרופיל הדמוגרפי של המטופלים.
ניתוח מרובד לפי תתי הקבוצות של משטרי האינסולין השונים הראה אפקט אנטי סוכרתי חזק יותר של הוספת הסיטגליפטין (ג’נוביה) כאשר זה התווסף למשטר של האינסולין הבזאלי.
החוקרים מסכמים שתוצאות המחקר הזה מאשרות שאסטרטגייה של הוספת סיטגליפטין (ג’נוביה) למשטרי אינסולין שונים עשוייה להביא לשיפור בשליטה הגליקמית מבלי שזה יעלה הסיכון להיפוגליקמיות חמורות או לעלייה במשקל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!