במאמר זה מבקר המחבר את התופעה של פיתוח תרופות דומות לקיימות כתרופות מוגנות פטנט המקנות לחברות התרופות משך זמן ארוך יותר של הגנה מפני תחרות. לטענת המחבר, יותר ויותר תרופות חדשות המוגנות בפטנט הן למעשה ואריאציות דומות מאוד לתרופות קיימות שהפטנט עליהן פג. השינוי בפורמולה הכימית הוא שולי וטכני בלבד ואין למעשה תועלת קלינית נוספת של ממש. לפי המחבר המגמה הזו גורמת לכך שההוצאה על תרופות גבוהה יותר מהנדרש, ושיש להתייחס לתרופות דומות כמו לתרופות גנריות.
הערת מערכת: יש אכן לא מעט תרופות בשוק הנהנות מפטנט לאחר שנעשה שיפור/שינוי בפורמולה של התרופה מהדור הקודם. אך הטענה של החברות המשווקות היא שלשינוי יש משמעות קלינית אם בגלל יעילות גבוהה יותר או שיפור בבטיחות. הטענות הללו נבדקות במחקרים קלינים מבוקרים לפני שהתרופה החדשה זוכה לאישור. גם היום לגורמים המבטחים יש את הפריבלגיה להחליט שמידת השיפור בתרופה החדשה אינו מצדיק את תוספת העלות הנדרשת, ולא להכליל התרופה החדשה בסל הבריאות. ההצעה להגדיר מראש כל שיפור של מולקולה ישנה כתרופה גנרית אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים, ונראה לנו שהשוק כיום “מספיק אינטליגנטי” כדי לא להיות מוכן לשלם מחיר מופרז על שינוי טכני בלבד במולקולה ישנה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!