במבוגרים עם השמנת-יתר שהשיגו ירידה של לפחות 5% במשקל הגוף תחת דיאטה דלת-קלוריות, תכנית אימונים לאורך שנה הובילה לעליה גדולה יותר ברמות GLP-1 לאחר-ארוחה, בהשוואה לפעילות סטנדרטית, שינוי העשוי לסייע בהפחתת התאבון ומניעת עליה חוזרת במשקל הגוף, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Obesity.
החוקרים מדווחים כי אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 מובילים לירידה ממושכת במשקל הגוף ע”י דיכוי תאבון, אך השפעה זו תלויה בפעילות ממושכת וריכוז גבוה של קולטנים ל-GLP-1. לנוכח זאת, קיים עניין רב בגישות לא-תרופתיות להעלאת GLP-1.
מדגם המחקר כלל 195 מבוגרים עם השמנת-יתר (גיל ממוצע של 42 שנים; 36% גברים) שהשלימו שמונה שבועות של דיאטה דלת-קלוריות של 800 קילו-קלוריות/יום וירדו לפחות 5% ממשקל גופם במטרה לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של פעילות גופנית על תגובת GLP-1 לאחר-ארוחה.
המשתתפים חולקו באקראי למשך 52 שבועות לזרוע פעילות רגילה, פילות גופנית, Liraglutide במינון יומי של 3 מ”ג, או משלב פעילות גופנית עם Liraglutide. הפעילות הגופנית כללה מפגשים פרטניים וקבוצתיים תחת השגחה תוך ניטור קצב הלב.
מבחן סבילות ארוחה מעורבת בן שלוש שעות לאחר צום לילה שימש לפני הדיאטה, לאחר הדיאטה לאחר 52 שבועות. עוד הושלמה מדידת רמות GLP-1 בדם.
התוצא העיקרי היה השינוי בתגובת GLP-1 בשלב-מאוחר לאחר-ארוחה (שטח מתחת לעקומה בין 90 עד 180 דקות), תוך השוואת קבוצת פעילות גופנית עם קבוצת פעילות רגילה.
הירידה במשקל משנית לדיאטה לבדה לא הובילה לשינוי בתגובת GLP-1 לאחר-ארוחה (שינוי משוער של 3%). עם זאת, לאחר שנה אחת, פעילות גופנית הובילה לעליה בתגובת GLP-1 בשלב-מאוחר לאחר ארוחה בלמעלה מ-25% לעומת פעילות סטנדרטית (p=0.02).
טיפול ב-Liraglutide לא הוביל לשינוי בתגובת GLP-1 בשלב מאוחר לאחר-ארוחה, בהשוואה לפעילות רגילה.
עליה בתגובת GLP-1 לאחר-ארוחה לאורך השנה לוותה בשיפור משק הסוכר, אך לא חל שינוי בתגובה לאינסולין או רעב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי עליה לאחר-ארוחה ברמות GLP-1 בעקבות פעילות גופנית עשויה לתרום להצלחה של פעילות גופנית כחלק מהאמצעים לשמירה על משקל הגוף לאחר ירידה במשקל.
Obesity, Oct 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!