ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קשר בין תחלואה אוטואימונית וסוכרת מסוג 1 מבוסס ברובו על מחקרים בחולים עם סוכרת מסוג 1 מלכתחילה. כעת, מטרתם הייתה לבחון את הסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 בקרב מתבגרים עם מחלות אוטואימוניות אחרות.

מדגם המחקר כלל את כל המתבגרים בישראל בגילאי 16-19 שנים, ללא היסטוריה של הפרעה במשק סוכר, אשר השלימו הערכה רפואית לפני שירות צבאי חובה בין ינואר 1996 ועד דצמבר 2016. הנתונים נבחנו אל מול מאגר רישום חולים עם הופעה בבגרות של סוכרת מסוג 1 במאגר הסוכרת הארצי. המשתתפים במחקר סווגו לקבוצת חולים עם או ללא תחלואה אוטואימונית כלשהי וניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון להופעת סוכרת מסוג 1.

מבין 1,426,362 משתתפים, ב־38,766 (2.7%) תועדה היסטוריה של תחלואה אוטואימונית בתחילת המחקר: 10,333 חולים עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ו־9,603 חולים עם מחלת צליאק. לאורך מעקב של 15,810,751 שנות־אדם תועדו 37 מקרים חדשים של סוכרת מסוג 1 באלו עם היסטוריה של תחלואה אוטואימונית (9.6 מקרים ל-100,000 שנות־אדם) ו־740 מקרים של סוכרת מסוג 1 באלו ללא תחלואה אוטואימונית (4.8 מקרים ל־100,000 שנות-אדם).

במודל רב־משתני שכלל תקנון למין, שנת לידה ומשתנים סוציו־דמוגרפיים תועד סיכון גבוה יותר מכפליים להופעת סוכרת מסוג 1 באלו עם היסטוריה של תחלואה אוטואימונית, בהשוואה לאלו ללא מחלה אוטואימונית (יחס סיכון של 2.19, רווח בר־סמך 95% של 1.57-3.04). הממצאים נותרו על כנם גם כאשר עדות לנוגדנים כנגד איי לבלב הוגדרה כתנאי סף להגדרת סוכרת מסוג 1 (יחס סיכון של 2.22, רווח בר־סמך 95% של 1.13-4.35).

מניתוח הנתונים עלה כי יחסי הסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 עמדו על 3.99 (רווח בר־סמך 95% של 2.5-6.4) באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ועל 2.82 (רווח בר־סמך 95% של 1.46-5.45) באלו עם מחלת צליאק.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי במתבגרים עם תחלואה אוטואימונית סיכון גבוה יותר מכפליים להתפתחות סוכרת בגיל צעיר. הקשר נבע בעיקר מהיארעות גבוהה יותר של סוכרת מסוג 1 בקרב חולים עם מחלת צליאק ומחלה אוטואימונית של בלוטת התריס.

Diabetes Care, Sep 1, 2025