מנתונים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care עולה כי במבוגרים עם סוכרת מסוג 2, טיפול במעכבי SGLT-2 מלווה בסיכון מופחת לדליריום ותמותה מכל-סיבה, בהשוואה לטיפול במטפורמין, כאשר ההשפעה המגנה בולטת יותר בחולים בדרגת סיכון גבוהה, דוגמת אלו בגילאי 80 שנים ומעלה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת מסוג 2 הינה גורם סיכון ידוע לדליריום. למרות שמספר מחקרים הצביעו על השפעות מגנות של מטפורמין מפני פגיעה נוירולוגית וחסר קוגניטיבי עם טיפול במעכבי SGLT-2, אין נתוני עולם-אמיתי בנושא. כעת הם השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שהתבסס על רשומות רפואיות ממוחשבות ברחבי העולם להשוואה ישירה של מטפורמין ומעכבי SGLT-2 למניעת דליריום בחולים עם סוכרת מסוג 2.

בניתוח מותאם נכללו מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 (79,723 חולים, גיל ממוצע של 65.52 שנים) או מטפורמין (79,723 חולים, גיל ממוצע של 65.62 שנים) בין ינואר 2005 ועד ינואר 2025.

התוצא העיקרי היה תיעוד ראשון של אבחנה של דליריום והתוצא המשני היה תמותה מכל-סיבה.

השימוש במעכבי SGLT-2 מלווה בסיכון מופחת להיארעות דליריום לעומת מטפורמין (יחס סיכון מתוקן של 0.91, רווח בר-סמך 95% של 0.87-0.95). הסיכון לתמותה מכל-סיבה היה גם כן נמוך יותר באלו שטופלו במעכבי SGLT-2 (יחס סיכון מתוקן של 0.85, רווח בר-סמך 95% של 0.87-0.88).

ההשפעה המגנה של מעכבי SGLT-2 מפני דליריום הייתה בולטת במיוחד בחולים בגילאי 80 שנים ומעלה (יחס סיכון מתוקן של 0.83, p<0.0001), בגברים (יחס סיכון מתוקן של 0.94, p=0.0131), לבנים (יחס סיכון מתוקן של 0.90, p<0.0001) ובחולים עם איזון גליקמי טוב יותר עם המוגלובין מסוכרר בטווח 5-6.49% (יחס סיכון מתוקן של 0.91, p=0.0212).

בקרב חולים שטופלו במעכבי SGLT-2, השימוש בתרופות דוגמת אינסולין, סולפוניל-אוריאה, נוגדי-פרכוס ותרופות סדטיביות, לווה בסיכון מופחת משמעותית לדליריום (p<0.05 בכל המקרים).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר סוללים את הדרך לשינוי פרדיגמה בטיפול קו-ראשון לסוכרת, עם העדפת תכשירים המספקים הגנה מטבולית ונוירו-קוגניטיבית.

Diabetes Care, June 2025

לידיעה במדסקייפ