מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care עולה כי טיפול במעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) אינו מלווה בעליה בהיארעות קטיעות מתחת לברך בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנם דיווחים סותרים אודות הקשר בין טיפול במעכבי SGLT-2 ובין הסיכון לקטיעות. כעת הם ביקשו להשוות את הסיכון לקטיעה מתחת לברך עם טיפול במעכבי SGLT-2, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4 בחולים עם סוכרת מסוג 2.
המחקר התצפיתי, רב-מרכזי, התבססו על נתונים ממאגר אדמיניסטרטיבי משבעה מחוזות בקנדה ובריטניה. החוקרים התאימו בין חולים שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 ואלו שהחלו טיפול במעכבי DPP-4 וניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון להיארעות קטיעה מתחת לברך על-פי הטיפול התרופתי לסוכרת.
מדגם המחקר כלל 207,817 חולים שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2, להם התאימו החוקרים 207,817 מטופלים במעכבי DPP-4. במהלך מעקב ממוצע של 11 חודשים, שיעור הקטיעות עמד על 1.3 ל-1,000 שנות-אדם בקרב מטופלים במעכבי SGLT-2 ועל 1.5 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקרב מטופלים במעכבי DPP-4. יחס הסיכון המתוקן לקטיעה מתחת לברך על-רקע טיפול במעכבי SGLT-2, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4, עמד על 0.88 (רווח בר-סמך 95% של 0.71-1.09). תוצאות דומות תועדו בניתוח נתונים לפי התכשיר הספציפי ממשפחת מעכבי SGLT-2.
החוקרים כותבים כי למרות הממצאים המהווים מקור להרגעה, דרושים מחקרים נוספים עם מעקב ארוך יותר במטרה לשלול השפעות ארוכות טווח של הטיפול התרופתי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!