התערבות אינטנסיבית להקפדה על טיפול באינסולין, המיועדת לחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון הגבוה ביותר לחוסר-היענות, הדגימה תועלת גדולה יותר מהתערבות גורפת לכלל חולי הסוכרת, ללא תלות בדרגת הסיכון שלהם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם התערבות אינטנסיבית להגברת היענות לטיפול באינסולין, המתמקדת בחולים עם סוכרת מסוג 2 בהם הצפי לתועלת הרבה ביותר, הינה גישה יעילה יותר ממתן התערבות בעצימות פחותה לקבוצה גדולה יותר ולא-ספציפית של חולים.
המחקר האקראי כלל שלוש זרועות והתבסס על נתוני Horizon, הגוף המבטח הגדול ביותר בניו-ג’רזי. החוקרים אספו מידע אודות 6,000 משתתפים בגילאי 18 שנים ומעלה, עם אבחנה של סוכרת מסוג 2, אשר טופלו באינסולין בזאלי. החולים המתאימים חולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות, כאשר כל קבוצה קיבלה ייעוץ טלפוני מותאם אישית מרוקח, אשר השתנה על-בסיס (1) שיעור המטופלים שנחשפו להתערבות ו-(2) אינטנסיביות ההתערבות, כולל תדירות מעקב והתערבויות נוספות.
בקבוצה הראשונה הוצעה התערבות בעצימות-נמוכה לכלל החולים. בקבוצה השניה הוצעה התערבות בעצימות מתונה ל-60% מהחולים, על-בסיס הסיכון החזוי שלהם לחוסר היענות לטיפול באינסולין. לקבוצה השלישית הוצעה התערבות בעצימות-גבוהה ל-40% מהחולים, בהתאם לאיזון הגליקמי והסיכון החזוי לחוסר-היענות לאינסולין.
התוצא העיקרי היה הקפדה על טיפול באינסולין. תוצאים משניים כללו את השינוי בהמוגלובין מסוכרר וניצול שירותי בריאות. התוצאים נבחנו בקבוצה השניה והשלישית אל מול הקבוצה הראשונה.
כאמור, מדגם כלל 6,000 משתתפים (גיל ממוצע של 55.9 שנים, 60% גברים). בהשוואה לקבוצה הראשונה, שיעורי חוסר הקפדה על טיפול באינסולין לא היו שונים משמעותית בקבוצה השניה (סיכון יחסי של 0.88, רווח בר-סמך 95% של 0.75-1.03) או בקבוצה השלישית (סיכון יחסי של 0.91; רווח בר-סמך 95% של 0.77-1.06).
האיזון הגליקמי היה דומה בקבוצה השניה והראשונה, אך היה טוב יותר בקבוצה השלישית (הבדל אבסולוטי של 0.25%- בריכוז המוגלובין מסוכרר).
סך ההוצאות הרפואיות והביקורים במרפאה לא היו שונים משמעותית, אך בקבוצה השניה תועד שיעור אשפוזים גבוה יותר (יחס סיכויים של 1.22, רווח בר-סמך 95% של 1.06-1.41) וביקורים רבים יותר בחדרי מיון (יחס סיכויים של 1.38, רווח בר-סמך 95% של 1.24-1.53), בהשוואה לקבוצה הראשונה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה להתערבות בעצימות-נמוכה, המיועדת לאוכלוסיה רחבה מאוד של חולים עם סוכרת מסוג 2, מתן התערבות מאוד ממוקדת ובאינטנסיביות-גבוהה לא הובילה לשיפור ההקפדה על טיפול באינסולין, אך הובילה לשיפור מתון בריכוז המוגלובין מסוכרר. התערבות ממוקדת-חלקית, בעצימות-בינונית, לא השפיעה על שיעורי הקפדה על טיפול באינסולין או על ריכוז המוגלובין מסוכרר, אך לוותה בעליה קטנה בשיעור האשפוזים.
JAMA Netw Open. Published March 15, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!