בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 שאינה מאוזנת היטב, עם רמות גבוהות מאוד של המוגלובין מסוכרר, שני משטרי טיפול הובילו לשיפור דרמטי באיזון הגליקמי לאחר שישה חודשים, אך גישה אחת בלטה מעל היתר, כך מדווחים חוקרים במהלך הכנס השנתי מטעם ה-ADA (American Diabetes Association). החוקרים מדווחים כי התחלת טיפול במשלב אינסולין בזאלי עם Liraglutide (ויקטוזה) הייתה יעילה יותר בהפחתת המוגלובין מסוכרר, בהשוואה למשלב שכלל אינסולין בזאלי עם בולוס אינסולין.

במסגרת המחקר חולקו באקראי 120 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 והמוגלובין מסוכרר של מעל 10%. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 47 שנים, 71% מהם היו נשים. המשתתפים היו שמנים עם משקל ממוצע של 102 ק”ג, מדד מסת גוף ממוצע של 37 ק”ג למטר בריבוע. בממוצע, משך הסוכרת בקרב החולים עמד על 10.5 שנים, 75% מהם כבר נטלו טיפול באינסולין.

כל החולים המשיכו בטיפול במטפורמין, או החלו בטיפול זה, עם התאמת המינון עד 2,000 מ”ג ביום או למינון הנסבל המקסימאלי. כל החולים המשיכו באותו מינון או החלו בטיפול ב-Insulin Detemir במינון 0.3 יחידות/ק”ג. אלו בקבוצת טיפול במשלב בזאל-בולוס נטלו Insulin Aspart בעת הארוחות, במינון 0.1 יחידות/ק”ג/ארוחה, שלוש פעמים ביום.

החוקרים מדווחים כי ריכוז המוגלובין מסוכרר ירד מ-11.8% ל-8.8% בקבוצת טיפול באינסולין בזאל-בולוס ומ-12.2% ל-8.1% בקבוצת טיפול באינסולין בזאלי עם אגוניסט ל-GLP1. חשוב מכך, שיעור גבוה כפליים של חולים בקבוצת הטיפול באינסולין בזאלי עם אנאלוג ל-GLP1 השיגו את יעד המוגלובין מסוכרר של עד 7%, ושיעור גבוה כמעט כפליים השיג יעד המוגלובין מסוכרר של עד 8%, ללא אירועי היפוגליקמיה או עליה במשקל.

בקרב חולים תחת משלב בזאל-בולוס תועדה עליה במשקל, בעוד שבאלו תחת אינסולין בזאלי עם אנאלוג ל-GLP1 נרשמה ירידה מתונה במשקל, עם הבדל של 3.7- ק”ג בין הטיפולים.

שיעור גבוה כמעט כפליים של חולים תחת משלב בזאל-בולוס פיתחו היפוגליקמיה מתונה או חמורה. לא רק שחולים תחת טיפול באינסולין בזאלי עם אנאלוג ל-GLP1 השיגו המוגלובין מסוכרר טוב יותר, הם עשו זאת עם כמות אינסולין קטנה ב-32%.

בקרב חולים בשתי הקבוצות תועד שיפור באיכות החיים, כאשר השיפור הגדול ביותר זוהה בחולים תחת טיפול באינסולין בזאלי עם אנאלוג ל-GLP1. אלו בקבוצה האחרונה הקפידו על היענות גבוהה יותר לטיפול התרופתי.

מתוך כנס ה-ADA

לידיעה במדסקייפ