טיסה הכוללת חציית מספר אזורי זמן עשויה לדרוש התאמה של הטיפול התרופתי לסוכרת, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה, שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-American Association of Clinical Endocrinologists. לנושא חשיבות רבה בטיפול בחולים עם סוכרת מסוג 1 וחולים עם סוכרת מסוג 2 תחת טיפול באינסולין.

החוקרים זיהו 13 מאמרים או תקצירים שסיפקו המלצות הנוגעות לסוכרת וטיסות. מבין אלו, 11 התבססו על דעות מומחים. מבין שני האחרים, אחד היה מחקר עוקבה פרוספקטיבי והשני מחקר חתך של מטיילים עם סוכרת. מעט מאוד נתונים זמינים אודות הטיפול במשאבות אינסולין או תרופות חדשות יותר לאיזון סוכרת.

על-בסיס הנתונים הללו, החוקרים קבעו סדרת המלצות לטיול החוצה מספר אזורי זמן. התאמות מינונים אינן נדרשות עבור אינסולין קצר-טווח או תרופות המעלות רגישות לאינסולין. עם זאת, בטיסה מזרח מומלץ להשהות מתן תרופות המעודדות הפרשת אינסולין (סולפוניל-אוריאה ונובונורם) וכן מומלץ לדחות מתן תרופות ממשפחת מעכבי SGLT2 במהלך כל טיסה מאחר ועלולות להביא לעליה בסיכון להתייבשות.

באשר לאינסולין בזאלי בעל פעילות בטווח בינוני או ארוך, דרושות התאמות שונות, בתלות בשאלה אם החולה נוטל טיפול פעם או פעמיים ביום:

·         בחולים הטסים מזרחה (סיכון להיפוגליקמיה), יש להפחית את מינון אינסולין בזאלי ביחס לאובדן השעות.

·         בחולים הטסים מזרחה ונוטלים אינסולין בזאלי פעמיים ביום מומלץ נטילת מינון מופחת של המנה הראשונה.

·         בטיסה מערבה (סיכון היפרגליקמיה), ניתן להיעזר במדד תיקון עם אינסולין מהיר-פעולה, או לחלק את המנה שאמורה הייתה להינתן במהלך הטיסה למספר מנות לאורך יום הטיסה.

·         בחולים הנוטלים את הטיפול פעם ביום מומלץ נטילת חצי מינון רגיל בשעה המיועדת באזור זמן המוצא. לאחר מכן, על החולים לכוון מיידית את השעון לשעה באזור היעד וליטול את המחצית השניה במועד המתאים לפי אזור היעד.

·         בחולים הנוטלים אינסולין בזאלי פעמיים ביום וטסים מערבה, יש ליטול את מנת הבוקר הרגילה ביום הטיסה, לאחר מכן מחצית מהמנה השניה לפי שעת אזור המוצא. בהמשך, לאחר כיוון השעון לאזור הזמן באתר היעד, יש ליטול את המחצית השניה במועד לפי אזור היעד.

באשר למטופלים במשאבות אינסולין, להלן המלצות הכותבים:

·         אין צורך בשינוי המינון היומי הכולל.

·         יש לעדכן את שעון המשאבה לאתר היעד.

·         למניעת בועות אוויר או הפרעות בפעילות המשאבה, יש לכבות את המשאבה ולנתק את המחסנית במהלך המראה.

·         עם הגעה לגובה שיוט, יש להסיר בועות נראות לעין לפני חיבור מחדש של המשאבה ומילוי המחסנית ב-1.5 מ”ל אינסולין בלבד במהלך הטיסה.

·         עם הנחיתה, יש לנתק את צינורית המשאבה ולמלא בשתי יחידות אינסולין לפני חיבור חוזר.

·         יש להמליץ לחולים לשאת מזרקי אינסולין בזאלי ופרנדיאלי כגיבוי.

Endocr Pract. 2016;22 (Supp 2);73-74

לידיעה במדסקייפ