מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Lancet עולה כי להוספת טיפול באינסולין בזאלי (לנטוס או Insulin Glargine) לטיפול בחולים בסוכרת מסוג 2 שאינם מאוזנים היטב תחת טיפול במטפורמין, תועלת ארוכת טווח וצפוי איזון אופטימאלי של רמות הסוכר בדם בשלב מוקדם במהלך המחלה.
החוקרים ערכו מחקר בתווית-פתוחה להערכת היעילות, סבילות ובטיחות הטיפול בלנטוס ו-Sitagliptin, מעכב DPP-4, בחולים עם סוכרת שאינה מאוזנת תחת טיפול במטפורמין. המשתתפים במחקר היו בגילאי 35-70 שנים, עם רמות HbA1c של 7-11% ומשך סוכרת של למעלה משישה חודשים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בן 24 שבועות בלנטוס (250 חולים) או Sitagliptin (265 חולים). היעד העיקרי היה השינוי במדדי HbA1c מתחילת המחקר עד לתומו.
מהתוצאות עולה כי בתום המחקר, הירידה המתוקנת הממוצעת ברמות HbA1c הייתה גדולה יותר בחולים תחת טיפול בלנטוס (227 חולים, 1.72%-) בהשוואה למטופלים ב-Sitagliptin (253 חולים, 1.13%-) עם הבדל ממוצע של 0.59%- (p<0.0001).
השיעור המשוער של כל אירועי היפוגליקמיה תסמיניים היה גבוה יותר בקרב מטופלים בלנטוס, בהשוואה למטופלים ב-Sitagliptin (4.21 לעומת 0.50 אירועים לשנת-מטופל, P<0.0001). אירועי היפוגליקמיה חמורים תוארו בשלושה חולים (1%) שטופלו בלנטוס ובחולה אחד שטופל ב-Sitagliptin (פחות מ-1%). 15 חולים תחת טיפול בלנטוס, בהשוואה לשמונה חולים תחת טיפול ב-Sitagliptin פיתחו לפחות תופעות לוואי חמורה אחת עקב הטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים באפשרות הוספת טיפול באינסולין בזאלי לחולים עם סוכרת מסוג 2 שאינם מאוזנים היטב תחת טיפול במטפורמין, עם תועלת אפשרית בטווח הארוך הודות לאיזון אופטימאלי מוקדם של רמות הסוכר בדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!