ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי מאוץ קצר למשך כ-10 שניות בסיום פעילות גופנית מתונה עשוי להפחית את הסיכון להיפוגליקמיה בחולי סכרת מסוג 1. המחקר פורסם בכתב העת לטיפול בסכרת (Diabetes care).
מטרת המחקר, כפי שהוגדרה על ידי החוקרים, הייתה לבדוק האם מאוץ קצר במהירות מקסימלית יכול לספק אמצעי חדש להתמודד עם הנפילה המהירה בערכי הגלוקוז בדם הנקשרת עם פעילות גופנית בדרגה מתונה במטופלים עם סכרת מסוג 1, ולפיכך להפחית את הסיכון להיפוגליקמיה מוקדמת לאחר פעילות גופנית.
במסגרת המחקר, 7 גברים עם סכרת מסוג 1 הזריקו את מנת האינסולין הנורמלית עבורם ואכלו את ארוחת הבוקר השגרתית שלהם. כאשר ערכי הגלוקוז הפוסטפרנדיאליים בדמם ירדו ל- mmol/l 11 לערך, המשתתפים דיוושו על אופני ארגומטר למשך 20 דקות, ב-40% מה-Vo2peak .
לאחר מכן, חלקם ביצעו מאוץ במהירות דיווש מקסימלית למשך 10 שניות (קבוצת המאוץ) וחלקם עברו למנוחה (קבוצת הביקורת).
החוקרים דיווחו כי פעילות גופנית מתונה הביאה לירידה משמעותית בערכי הגלוקוז בדמם של המשתתפים, בכ- mmol/l 3.6 ובכ- mmol/l 3.1בקבוצת המאוץ ובקבוצת הביקורת, בהתאמה. המאוץ הקצר לאחר מכן מנע ירידה נוספת בערכי הגלוקוז למשך 120 דקות, בעוד שללא המאוץ בסיום הפעילות ערכי הגלוקוז בדם המשיכו לרדת בעוד כ- mmol/l 3.6 לאחר סיום הפעילות.
החוקרים ציינו כי ייצוב ערכי הגלוקוז בדמם של המשתתפים מקבוצת המאוץ נקשרה לעלייה ברמות הכתחולאמינים, הורמון הגדילה וקורטיזול. בניגוד לכך, רמות הורמונים אלה נותרו יציבות, או יציבות בקירוב, במשתתפים מקבוצת הביקורת.
עוד עולה מהדיווח כי השינויים ברמות האינסולין וחומצות השומן החופשיות היו דומים בשתי הקבוצות.
החוקרים סיכמו באומרם כי תוצאות אלו מרמזות על כך שלאחר פעילות גופנית מתונה, עדיף למטופלים צעירים עם סכרת מסוג 1, המטופלים באינסולין וללא סיבוכים, לבצע מאוץ מקסימלי למשך 10 שניות ולא לעבור למנוחה מיידית, וזאת בכדי למנוע ירידה נוספת בערכי הגלוקוז. לדבריהם, מהתוצאות עולה כי הוספת המאוץ בסיום פעילות גופנית מתונה מספקת אמצעי נוסף להפחית את הסיכון להיפוגליקמיה במטופלים פעילים הסובלים מסכרת מסוג 1.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!