הגברת טיפול נוגד-דיכאון עם Pramipexole הובילה לירידה משמעותית בתסמינים לעומת פלסבו בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורית עמיד לטיפול לאחר 12 שבועות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת The Lancet Psychiatry. התועלת נותרה לאורך 48 שבועות למרות תופעות לוואי, ממצאים המדגישים את החשיבות הקלינית של Pramipexole בחולים אלו.

המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, נערך בתשעה מרכזים באנגליה וכלל 151 מבוגרים (גיל ממוצע של 44.9 שנים, 56% נשים) עם הפרעת דיכאון מג’ורית, אשר לא הגיבו לשני קווי טיפול קודמים ומעלה כנגד דיכאון.  חולים שנטלו תרופות אנטי-פסיכוטיות ואלו עם היסטוריה של פסיכוזה, הפרעה דו-קוטבית, או הפרעה בשליטת כעסים הוצאו מהמחקר.

המשתתפים חולקו באקראי לקבלת Pramipexole (76 חולים) או פלסבו (75 חולים) בנוסף לטיפול הקיים כנגד דיכאון למשך 48 שבועות.

בניתוח לפי כוונה לטפל, התוצא העיקרי היה כל שינוי במדד QIDS-SR16 (או 16-Item Quick Inventory of Depressive Symptomatology) לאחר 12 שבועות מתחילת המחקר. תוצאים משניים כללו שינוי במדדי QIDS-SR16 לאחר 48 שבועות, תגובה והפוגה לאחר 12 בועות ואירועים חריגים. מדד TSQM-9 (או Treatment Satisfaction Questionnaire for Medication) שימש להערכת מקובלות הטיפול.

הירידה הממוצעת במדד QIDS-SR16 מתחילת המחקר עד לאחר 12 שבועות הייתה גדולה יותר עם Pramipexole לעומת פלסבו (ירידה ממוצעת של 6.4 לעומת 2.4, p<0.0001).

שיעורי התגובה לאחר 12 שבועות היו גבוהים יותר משמעותית עם Pramipexole לעומת פלסבו (44.1% לעומת 16.4%; סיכון יחסי של 2.72, p=0.011). בדומה, שיעורי ההפוגה לאחר 12 שבועות היו גבוהים יותר עם Pramipexole לעומת פלסבו (27.9% לעומת 7.5%; סיכון יחסי של 3.94, p=0.0026).

שביעות רצון מהטיפול לאחר 48 שבועות הייתה גבוהה יותר משמעותית עם Pramipexole לעומת פלסבו (הבדל ממוצע במדד TSQM-9 של 26.41, p<0.0001).

שיעורי הפסקת הטיפול עקב תופעות לוואי היו גבוהים יותר עם Pramipexole לעומת פלסבו (20% לעומת 5%, יחס היארעות מתוקן של אירועים חריגים של 2.24, p<0.0001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת הקלינית של הוספת Pramipexole להקלה על תסמינים בחולים עם דיכאון עמיד לטיפול.

The Lancet Psychiatry, June 29, 2025

לידיעה במדסקייפ