מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Clinical Psychology Review עלה כי מספר גורמי סיכון עשויים לסייע בזיהוי חולים בסיכון מוגבר להפרעת אבל ממושך (או Prolonged Grief Disorder).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי האבחנה של הפרעת אבל ממושך נכללה לאחרונה ב-ICD-11 ו-DSM-5-TR. על-מנת להבין מי החלים הזקוקים לעזרה בהתמודדות עם אבל, נדרש ידע אודות הסיכון להתפתחות ההפרעה ולכן החוקרים השלימו סקירה שיטתית מקיפה ומטה-אנליזה של הנתונים בספרות הרפואית אודות גורמי סיכון לתסמיני אבל ממושכים.
לאחר חיפוש במאגרי PsycINFO, PubMed, Web of Science ו-CINHAL החוקרים כללו את גורמי הסיכון שנבחנו בשכיחות הגבוהה ביותר במטה-אנליזה. גודל ההשפעה שימש כמדד הסטנדרטי להערכת חוזק הקשר בין גורם הסיכון ובין תסמונת אבל ממושך.
על-בסיס 120 מחקרים שכללו 61,580 משתתפים ופורסמו בין 1989 עד 2023, החוקרים זיהו 19 גורמי סיכון שנכללו במטה-אנליזה.
מניתוח סטטיסטי של הנתונים עלה כי הקשרים הבולטים ביותר עם תסמיני אבל ממושך כללו תסמיני אבל טרם האובדן (מתאם גודל השפעה של 0.39. רווח בר-סמך 95% של 0.24-0.53) ודיכאון (מתאם גודל השפעה של 0.30, רווח בר-סמך 95% של 0.13-0.44).
החוקרים מדווחים על קשרים קטנים אך מובהקים סטטיסטית עם תמותה לא-צפויה (מתאם גודל השפעה של 0.09, רווח בר-סמך 95% של 0.04-0.14), מוות אלים/לא-טבעי (מתאם גודל השפעה של 0.12, רווח בר-סמך 95% של 0.08-0.16), רמת השכלה נמוכה (מתאם גודל השפעה של 0.11-, רווח בר-סמך 95% של 0.18- עד 0.04-), רמת הכנסה נמוכה (מתאם גודל השפעה של 0.12-, רווח בר-סמך 95% של 0.17- עד 0.07-), מגדר נקבי (מתאם גודל השפעה של 0.09, רווח בר-סמך 95% של 0.04-0.14), סגנון התקשרות חרדתית (Anxious Attachment Style, מתאם גודל השפעה של 0.17, רווח בר-סמך 95% של 0.09-0.25)) ומות ילד (מתאם גודל השפעה של 0.26, רווח בר-סמך 95% של 0.17-0.35) או בן זוג (מתאם גודל השפעה של 0.19, רווח בר-סמך 95% של 0.13-0.25).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על מספר גורמי סיכון לתסמיני אבל ממושך ונתונים אלו עשויים לסייע במניעה וזיהוי מוקדם של חולים בסיכון להפרעת אבל ממושכת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!